נילס בוהר – הבדלי גרסאות

בהיותו באוניברסיטת מנצ'סטר, בוהר המשיך בוהר לפתח את התאוריה של רתרפורד על האטום הגרעיני, לפיה האטום בנוי מ[[גרעין האטום|גרעין]] חיובי אשר מוקף ב[[אלקטרון|אלקטרונים]] הנעים סביבו. בעיה חמורה במודל הזהזה הייתה שכמו כל גוף טעון מואץ, האלקטרונים המסתובבים היו אמורים לפלוט אנרגיה, ומסלוליהם היו אמורים להיות ספירלות המתכנסות פנימה, אל תוך הגרעין. המודל גם לא נתן הסבר לספקטרום האנרגיה של אטום ה[[מימן]]. על מנת לפתור בעיות אלה, הציע בוהר ב-[[1913]] תאוריה קוונטית, בדומה ל[[מקס פלאנק|פלאנק]] ול[[אלברט איינשטיין|איינשטיין]] לפניו. הוא הניח שהאלקטרונים יכולים לנוע רק במסלולים שבהם ה[[תנע זוויתי|תנע הזוויתי]] שלהם יהיה כפולה שלמה של יחידה יסודית - <math>\hbar</math>, [[קבוע פלאנק]] מחולק ב-2π. הנחה זו הספיקה כדי שהמודל ייתן את ספקטרום האנרגיה המצופה. לפי המודל, הדרך היחידה של אלקטרון לאבד או לקבל אנרגיה היא לעבור ממסלול למסלול. ב־[[1922]] הוענק לו [[פרס נובל לפיזיקה]] על עבודתו זו (בשנת [[1975]] זכה גם בנו, [[אגה בוהר]], בפרס נובל בפיזיקה).

כמי שעמד בראש [[אסכולת קופנהגן]] שדגלה בפירוש הסתברותי למכניקת הקוונטים, היה בוהר בר פלוגתא חריף של ידידו הקרוב [[אלברט איינשטיין]], שטען באופן ציורי ש"[[אלוהים אינו משחק בקוביה]]". בוהר השיב לו: "תפסיק לומר לאלוהים מה לעשות עם הקוביות שלו". הפרשנות של אסכולת קופנהגן תרמה לתורת הקוונטים את מושג הקומפלמנטריות שטבע בוהר, ועל פיו, תכונות של עצם קוונטי שאיננו יכולים לקבוע במדויק בו-זמנית (כמו מהירות ומיקום של אלקטרון, או האם פוטון הוא גל או חלקיק), מתקיימות בו בעצם בו-זמנית כתכונות משלימות. כאשר נשאל בוהר האם אין בהגדרה זו כדי לערער על מהותו של המדע כחתירה לידיעה ודאית, הוא ענה (באופן שאולי היה מבודח מעט אך ייצג את דעתו של בוהר על מהות החקירה המדעית), "אמת וודאות גם הם מושגים משלימים".