אי הפיל – הבדלי גרסאות

היחלצותו של [[מגלה ארצות| מגלה הארצות]] ארנסט שקלטון מאנטארקטיקה ב-[[1916]] נחשבת לאחת המופלאות ביותר. משלחתו בת 28 אנשים ניסתה לחצות את [[יבשת]] אנטארקטיקה דרך [[הקוטב הדרומי]], אך כותרה ב[[קרח]] ב[[ים וודל]] שבאוקיינוס הדרומי, ושרדה בתנאים קשים כ[[שנה]]. לאחר ש[[לחץ]] הקרחונים ריסק את [[ספינה|ספינתם]] [[אנדיורנס (אונייה, 1912)|אנדיורנס]], הם ערכו מסע ב[[מזחלת|מזחלות קרח]] ובשלוש סירות הצלה עד שהגיעו לאי הפיל. בהבינו שאין סיכוי שספינה תחלוף במקום נידח זה, החליט שקלטון לצאת למסע חילוץ. הוא השאיר באי את סגנו [[פרנק ויילד]] ו-21 אנשים, והוא וחמישה [[ספן|ספנים]] נוספים הפליגו בסירה באורך שבעה [[מטר]]ים לעבר [[איי ג'ורג'יה הדרומית]], מרחק 1,290 ק"מ, כדי להשיג עזרה. תנאי מזג האוויר היו איומים וברשותם היו רק [[סקסטנט]] ו[[כרונומטר]] ל[[ניווט]]. לאחר שנקלעו ל[[סופה]] אדירה נשברה הסירה, והם נחתו בחלק הדרומי של ג'ורג'יה הדרומית וחצו את [[רכס הרים|רכס הרי]] ה[[אי]], תשושים וללא ציוד, במסע שגם [[טיפוס הרים |מטפסים]] מקצועיים מצאו מאתגר מאוד מאוחר יותר מאתגר מאוד. לאחר שהגיע לתחנת ציד הלווייתנים שבאי, ניסה שקלטון לחלץ את שאר 22 אנשיו מאי הפיל בעזרת מספר ספינות, ורק בניסיון הרביעי, שבו גויסה ספינת גרר [[צ'ילה|צ'יליאנית]], חולצו כולם ללא פגע, 22 חודשים לאחר תחילת המסע מ[[ארגנטינה]].