תוכנית מעבורות החלל – הבדלי גרסאות

עוד לפני נחיתת [[אפולו 11]] על [[הירח]] ב-1969, החלה נאס"א בתכנונים מוקדמים של מעבורת החלל. ב-1969, [[נשיא ארצות הברית]] [[ריצ'רד ניקסון]] הקים את "קבוצת משימות החלל" (Space Task Group) שנוהלה על ידי [[סגן נשיא ארצות הברית]] [[ספירו אגניו]]. הקבוצה העריכה את כל ממצאי המחקר של נאס"א, והמליצה על אסטרטגיית חלל חדשה שתכלול בניית מעבורת חלל.{{הערה|שם=ה3|Hepplewhite, T.A. [http://history.nasa.gov/SP-4221/sp4221.htm The Space Shuttle Decision: NASA's Search for a Reusable Space Vehicle] . Washington, DC: National Aeronautics and Space Administration, 1999.}} המטרה, כפי שהוצגה על ידי נאס"א ב[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]], הייתה לספק אמצעי זול בהרבה להגעה לחלל, שישמש את נאס"א, [[מחלקת ההגנה של ארצות הברית|מחלקת ההגנה]] ומשתמשים מסחריים ומדעיים אחרים.{{הערה|General Accounting Office. Cost Benefit Analysis Used in Support of the Space Shuttle Program. Washington, DC: General Accounting Office, 1972.}}

 

 

תוכנית מעבורות החלל החלה רשמית ב-5 בינואר 1972, כשהנשיא ניקסון הודיע כי נאס"א תמשיך עם פיתוח מערכת שיגור לחלל בעלת יכולת שימוש חוזר.{{הערה|שם=ה3}} התכנון היה לשגר 50 משימות בשנה, בתקווה להוריד את העלויות לכל משימה.{{הערה|שם=ה5|Borenstein, Seth (July 5, 2011). [http://articles.boston.com/2011-07-05/news/29739531_1_shuttle-program-deputy-nasa-administrator-hans-mark "AP Science Writer"] . [[בוסטון גלוב]]. Associated Press. Retrieved July 5, 2011.}}

 

 

הקבלנית הראשית של התוכנית הייתה חברת [[נורת' אמריקן אוויאיישן]] (מאוחר יותר [[רוקוול אינטרנשיונל]] וכיום [[בואינג]]), אותה חברה שהייתה אחראית על בניית [[תאי הפיקוד/שירות של החללית אפולו]]. הקבלן הראשי לייצור רקטות ההאצה של המעבורת הייתה חברת [[ט'יאוקול]] (כיום חלק מ[[אליאנט טקסיסטמס]]). לייצור מכל הדלק הנתיק חברת [[מרטין מריאטה]] (כיום חלק מ[[לוקהיד מרטין]]), ולייצור מנועיה הראשיים של מעבורת החלל חברת [[רוקטדיין]] (כיום חלק מחברת [[פראט אנד ויטני]]).{{הערה|שם=ה3}}