מתתיהו אנטיגונוס השני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה
שורה 1:
'''מתתיהו אנטיגונוס השני'''{{הערה| (ב[[יוונית]]: Αντίγονος,{{הערה|הגיית השם ביוונית: אנ'''טי'''גונוס, ב[[מלעיל]] דמלעיל (ה[[הטעמה]] ב[[הברה]] השלישית מהסוף).}}) היה אחרון [[מלך|מלכי]] [[חשמונאים|בית חשמונאי]]. שלט על [[ממלכת יהודה|יהודה]] ב[[תקופת בית שני]] בין השנים [[40 לפנה"ס]] ל-[[37 לפנה"ס]].
[[קובץ:Mattathias Antigonos.jpg|ממוזער|250px|ענף של קיסוס החורש וזוג קרני שפע על מטבע של מתתיהו אנטיגונוס השני]]
==אוירה מרדנית בבית==
שורה 15:
==מעורבות הפרתים בפרשה==
באותו זמן ניצלו ה[[פרתים]], אויביה המושבעים של רומא, את התוהו-ובוהו ב[[אימפריה הרומית]] ופלשו לסוריה.
מתתיהו אנטיגונוס, נצר חשמונאי, בנו הצעיר של אריסטובולוס,{{הערה|[[דיו קסיוס]], ההיסטוריון הרומאי מהמאה ה-3, טעה כשציין שהפרתים המליכו במקום הורקנוס את אריסטובולוס ([http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/48*.html#26.2 ספר 48, פרק 26, סעיף 2]), אולםשכבר אנטיגונוסהיה מת, ואנטיגונוס נזכר כמלך בהמשך דבריו ([http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/48*.html#41.4 ספר 48, פרק 41, סעיפים 5-4]; [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/49*.html#22.3 ספר 49, פרק 22, סעיפים 3, 6]).}} ששאיפתו למלוכה ולהחזרת עטרת ליושנה היו ברורות, אם כי ידע אל-נכון שמגמה זו עלולה לעלות לו וליהודה ביוקר (ענישה רומית), שיכנע את הפרתים להמליכו על יהודה ולסלק מן ההנהגה הן את בית אנטיפטרוס והן את הורקנוס השני – יריביו.
הפרתים נעתרו לבקשתו משלושה טעמים: ראשית – לאנטיגונוס ולהם היה אויב משותף – הרומאים; שנית – אנטיגונוס הבטיח להם כסף רב; ושלישית – במהלך זה הפרתים מגדילים את תחום השפעתם.
 
שורה 21:
חיתוך האזניים בוצע אמנם בעידודו של אנטיגונוס, אולם על פי ההיסטוריון הרומאי [[טקיטוס]],{{הערה|טקיטוס, '''ספרי השנים''', ספר יב, פרק 14.}} נראה כי הנוהג לכרות את אזניו של יריב היה מקובל אצל הפרתים, כדי להשפילו ובו בזמן גם לחוס על חייו.{{הערה|[[אריה כשר]], [[אליעזר ויצטום]], '''הורדוס, מלך רודף ורדוף''', 2007, עמ' 423, הערה 6.}}
 
הורדוס, שאף הוא הושם במצור, לא התפתה לצאת אל הפרתים ואל אנטיגונוס והצליח להימלט באישון לילה מירושלים. בדרכו כמעט ניגף בידי אנטיגונוס ליד המקום בו בנה מאוחר יותר את ה[[הרודיון]]. הוא הסתיר את משפחתו ב[[מצדה]] והגיע עם תומכיו דרומה ל[[הרי אדום|אדום.]].
הפרתים שדדו את ארמון החשמונאים ואת ירושלים ונכסיו הרבים של הורקנוס עברו לידי אנטיגונוס.
 
שורה 32:
==עימות בין הורדוס לאנטיגונוס==
בשנת [[40 לפנה"ס]] הוכתר הורדוס למלך על יהודה באישור הטריאומווירטים אוקטביאנוס ומרקוס אנטוניוס ו[[הסנאט הרומי]]. בתום שנה נחת הורדוס בנמל [[עכו]] ומיד החל בטיהור ממלכתו ממורדים ומימוש האינטרסים הרומיים, לריסוק מלכותו של אנטיגונוס, אויבם של הרומאים בשל חבירתו לפרתים. חשוב היה להורדוס לכבוש בעצמו את אזור ממלכתו, כדי שלא יהיה חייב לגורם מקומי כלשהו איזו טובה בהמשך דרכו.
לא קלה הייתה דרכו של הורדוס בביצוע המשימה בשל התמיכה העממית לה זכה אנטיגונוס ובשל העדר גיבוי צבאי ממשי רומי, מאחר שהצבא הרומי היה עסוק בלחימה ב[[אסיה הקטנה]] ובצפון סוריה. כמו כן, אנטיגונוס פיתה מצביאים רומיים בכספי [[שוחד]] כדי שלא יסייעו בידו של הורדוס, כמו למשל את הליגאטוס המוכשר של מרקוס אנטוניוס, [[פובליוס ונטידיוס בסוס|פובליוס ונטיודיוס]]{{הערה|ההיסטוריון [[דיו קסיוס]] ([http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/48*.html#41.4 '''היסטוריה רומאית''', ספר 48, פרק 41, סעיפים 5-4]) כותב שפובליוס ונטידיוס הניס את המלך אנטיגונוס מארצו וכבש אותה ללא קושי, וקנס את אנטיגונוס משום שהגיש עזרה לפאקורוס, בנו של המלך שפיקד על הצבא [[האימפריה הפרתית|הפרתי]].}}, ואף את הקצין הבכיר סילו.
 
אנטיגונוס ניצל את שעת הכושר שנקרתה בדרכו, כשהצבא הרומי טרוד עם הפרתים והורדוס אינו מאורגן, כבש את רוב אדום, ובכלל זאת את העיר המרכזית [[מרשה]] והחריבה עד היסוד וצר על [[מצדה]], שם התגוררה משפחת המלך ופמלייתו. הורדוס נקלע למצוקה, אם כי הצליח לחלץ את משפחתו ממצדה.