רפה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏רפה במשמעות לשונית שאינה סימן גראפי: ליטוש + ניקוד והטעמת פסוקים ומראי מקומם
שורה 31:
המונח רפה אצל בעלי מסורה (= בהערות מסורה), מבטא מספר אפשרויות של שימוש במונח רפה, לסוגים שונים של מקרים:
 
סוג ראשון: כאשר אות מאותיות טס שקץ נוזלים, ראויה להידגש בדגש חזק - והיא לא נדגשת, בעיקר באותיות המנוקדות בשווא. למשל, על האות נ' בפסוק ויקוַיְקַ'''ננְ'''אואוּ־ב֖וֹ בואֶחָ֑יו אחיווְאָבִ֖יו ואביושָׁמַ֥ר שמראֶת־הַדָּבָֽר את(בראשית הדברלז, יא), נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה), בגלל בניין הפיעל (ויפעלו - כמו ויש'''ב'''רו, ויס'''פ'''רו, וכפי שהפעל קנא בא בדר"כ באות נ' דגושה). כדי שהקורא ידע למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה {{הערה|זה המצב התקני הנכון, אך לעיתים לא הבינו מעתיקי כתב היד את משמעות הערת המסורה, ומהעתקה להעתקה חלו שיבושים. כך יש כתבי יד בהם לעיתים סומן העיגול מעל המילה הלא נכונה. לדוגמה, בפסוק ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, בנוגע להערת המסורה "סימן לא תקיפו" שלא היה ברור לאיזה מקף, או יותר נכון לאיזה היעדר מקף, מתייחסת הערת המסורה בפסוק זה.}}.
 
הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה מימין, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או שיש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.
 
לעומת זאת, במילים שבאות פעמים רבות במקרא, כמו ו'''י'''הי, וי'''ק'''חו, ה'''ל'''לויה - לא תהא הערת מסורה "רפה", למרות שהן ראויות להידגש בדגש חזק. זאת, בגלל ריבוי המופעים של המילים האלה, ולעיתים רבות אף לא מסומן קו הרפה.
 
סוג שני: אות מ' שוואית בכל הטיות בנייני המפעל המפועל שכולם רפים {{הערה|למעט זאת תהיה תורת ה'''מ'''צורע - וסימנך בדד ישב מחוץ למחנה.}}. למשל הםהֵ֗ם ההַֽ'''ממְ'''דבריםדַבְּרִים֙ אלאֶל־פַּרְעֹ֣ה פרעהמֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם (שמות ו, יחםכז), הצאןוְהָיָ֗ה הבְּכׇל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַ'''ממְ'''קושרותקֻשָּׁרוֹת֒ (בראשית ל, מא), הלְדָוִ֨ד '''מ׀'''למד בָּ֘ר֤וּךְ ידייְהֹוָ֨ה '''׀''' צוּרִ֗י הַֽ'''מְ'''לַמֵּ֣ד יָדַ֣י לקרבלַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה (תהילים קמד, א) וכו'. בעלי המסורה קראו לאות מ' הזו, מ' רפויה. דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בגד כפת במובן זה, של היעדר דגש (לדוגמה, מ'''ב'''ציר אביעזר - ב' רפויה).
 
דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בגד כפת במובן זה, של היעדר דגש. לדוגמה, הֲלֹ֗א ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִ'''בְ'''צִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר - ב' רפויה (שופטים ח, ב).
 
סוג שלישי: נמסר רפה על אות ה', במקרים שדרך כלל תבוא מופקת, או שיש חשש שיחשבו שהיא מופקת. בעלי המסורה מסרו "רפה", להבהיר שהאות אינה מופקת (- אותיות ה' המובלטות בדומאות להלן אינן מופקות) ; ויקרא ל'''ה''' נובח, דמי טהר'''ה''', ושער'''ה''' לא הפך לבן וסימניה מיחזקאל: כאמ'''ה''' ביתה ולשכ'''ה''' ופתחה {{הערה|על ההבדל המוקשה בין ושערה לא הפך לבן, הכתובה באות ה' לא מופקת, ובין המופע שלאחר מכן; ושערה הפך לבן, באות ה' מופקת, נתנו בעלי המסורה שני סימנים מיחזקאל, כדי שנדע שהמופע הראשון של "ושערה" אינו מופק ואילו השני מופק. סימן כזה נקרא במסורה אפס = '''א'''חד '''פ'''סוק '''ס'''ימן. מביאים פסוק שרומז על סדר המופעים. על ההבדל במילה ושערה, מוכרים שני סימנים, כי בעלי המסורה עצמם לא "החליטו" מה הסיבה לאי הופעת מפיק במילה "ושערה" הראשונה. האם המילה ושערה הראשונה שאין בה מפיק, באה במשמעות הראויה לקבל מפיק (השיער שלה), או שהיא באה במשמעות שאינה ראויה לקבל מפיק (שערה בודדת). לכן נתנו שני סימנים, באחד המילה הראשונה לא מופקת, אך ראויה לקבל מפיק (כאימ'''ה''' ביתה), ואילו בפסוק השני שניתן כסימן, המילה הראשונה אינה מופקת ואינה ראויה לקבל מפיק (לשכ'''ה''' ופתחה).}}. במקרים מסוג זה (או ה' שאינה מופקת), מסרו "רפה" בהערה.