סכנות צלילה – הבדלי גרסאות

נהוג לחלק את מחלת הדקומפרסיה לשני סוגים: TYPE1 ו TYPE2, כאשר הדקומפרסיה מהסוג הראשון היא הקלה יותר, ומתאפיינת בכאב בלבד שנובע מחסימה חלקית של כלי דם (בדרך כלל באזורים בהם כלי הדם מתעקלים, כדוגמת המרפקים, הברכיים ופרקי היד). הסוג השני, הינההיא דקומפרסיה מסוכנת יותר, אשר מאופיינת בסכנת חיים אמיתית: פגיעה במערכת העצבים, הראות, שיתוקים וחסימת כלי דם במח. הסימפטומים למחלה מופיעים בדרך כלל ב 24 השעות הראשונות לאחר הצלילה, ועד 48 שעות. בדרך כלל התסמינים לדקומפרסיה TYPE2 יופיעו זמן קצר לאחר הצלילה, בעוד שתסמינים לדקומפרסיה TYPE1 יכולים להופיע מאוחר יותר.

הדרך למנוע פגיעת דקומפרסיה הינההיא תכנון נכון של הצלילה בעזרת הטבלאות, הימנעות ממקדמי סיכון כגון: שתיית [[משקה חריף|אלכוהול]], [[עישון]], צריכת [[סמים]] ו[[עודף משקל]].

שכרון מעמקים קרויהה באנגלית Rapture of the Deep, שכרון מעמקים (או בשמו השני - הרעלת חנקן) נגרם בעקבות עודף חנקן המצטבר ברקמות הגוף. לכל גז יש סף רעילות משלו - סף הרעילות של החנקן הוא מעל 3.2. החנקן הוא אומנם [[גז אינרטי]] אך משום שהוא ננשם יש לו השפעה על גוף האדם. הסיבה לכך קשורה ב[[מודל דלטון]]: חוק דלטון אומר כי סכום הלחצים החלקיים שווה ללחץ הכללי. לדוגמה: בעומק 0 מ' הלחץ הכללי הוא 1 אטמוספירות סכום הלחצים החלקיים יהיה שווה ל-1 אטמוספירות. בהנחה וחנקן הוא בערך 0.8 וחמצן הוא בערך 0.2 (כמובן יש עוד גזים אך הם זניחים ביותר) הרי ששניהם יחד הם 1, וכך סכום הלחצים החלקיים שווים ללחץ הכללי. ככל שאנו מעמיקים הלחץ הכללי גדל וכך בהתאמה גדל הלחץ החלקי עד כי אנו מגיעים למצב בו ב-30 מטרים בו הלחץ הכללי הוא 4 אטמוספירות והלחץ החלקי של החנקן הוא 3.2 שזהו סף הרעילות של החנקן וכך נגרמת הרעלת חנקן.