אופרה צרפתית – הבדלי גרסאות

מבקרי המוזיקה השמרנים, שדחו את ברליוז, איתרו איום חדש בדמותו של [[ריכרד וגנר]], המלחין ה[[גרמני]], שהדרמות המוזיקליות המהפכניות שלו עוררו מחלוקת ברחבי [[אירופה]]. כשווגנר הציג גרסה מתוקנת של האופרה שלו, [[טנהויזר]], בפריז, בשנת 1861, היא חוללה עוינות רבה כל כך, שההצגות שנקבעו לה בוטלו לאחר שלוש הופעות בסך הכל. היחסים המתערערים בין צרפת לגרמניה רק החמירו את מצב העניינים, ואחרי [[מלחמת צרפת-פרוסיה]] בשנים 1870-1871 היו גם סיבות פוליטיות ולאומניות לדחות את השפעתו של וגנר. מבקרי מוזיקה מסורתיים השתמשו במילה "וגנריות" כמונח מבזה לכל מה שסימל חדשנות במוזיקה. אף על פי כן, מלחינים כמו גונו וביזה החלו כבר לשבץ חידושים [[הרמוניה|הרמוניים]] מבית מדרשו של וגנר ב[[פרטיטורה|פרטיטורות]] שלהם, והרבה אמנים מתקדמים בחשיבתם כמו ה[[משורר]] [[שרל בודלר|בודלר]] היללו את "המוזיקה של העתיד" של וגנר. כמה מלחינים צרפתים החלו לאמץ את האסתטיקה הווגנרית כמקשה אחת. בין אלה היו [[עמנואל שברייה]] ("גוונדולין" , 1886) ו[[ארנסט שוסון]] "המלך ארתוס", 1903). מעטות מיצירות אלה שרדו; הן נגזרו באופן ברור מדי מווגנר, מחבריהן כרעו יותר מדי תחת נטל הדוגמה שהציב להם גיבורם מכדי שיוכלו לשמר מידה מספקת של אינדיבידואליות משל עצמם.