הטבת נזקי גוף – הבדלי גרסאות

חוקי ה[[גמלה|גמלאות]] והתגמולים הם טובות הנאה הניתנות לניזוק או לשאריו, על ידי צד שלישי, מכוח חובה שבדין. בין חוקים אלו ניתן למנות את חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970; חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] תשי"ט-1959; חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב] תשמ"ה- 1985; חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950; חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תש"לז-1977; חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, תשכ"ט-1969. כאמור, החוק להטבת נזקי גוף חל גם על הטבות שניתנו מכוח הדין, אך מאחר שמדובר בהוראות ספציפיות, הדין שיחול על סיטואציות אלו הוא החוקים הנ"ל, וכך גם קובע סעיף 4 בחוק.

 

 

הטכניקה הראשונה מוצגת בחוק הנכים, בו נקבע, שהנפגע רשאי לבחור בין קבלת גמלה על-פי החוק, לבין קבלת פיצויים מכוח [[דיני הנזיקין]], אך לא יוכל לגבות פיצויי נזיקין ותשלומי תגמולים גם יחד, וזאת כדי למנוע כפל פיצוי. אותו הסדר חל גם לגבי חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה וחוק חיילים שנספו במערכה. כפי שנאמר בעניין וייס נ' מאק: "''שמורות לו לנכה - עקרונית - שתי עילות תביעה מצטברות. ההוראה קובעת, עם זאת, כי הנכה אינו זכאי לגבות כספים על פי שתי העילות כאחת. המסקנה הברורה העולה מן ההוראה הזאת, היא, כי אין מניעה שהנכה יגיש, מלכתחילה, שתי תביעות שונות. אך המצב המשפטי משתנה מיד עם קבלת תשלום מכוח אחת העילות''". אם כן, ההוראה אינה מונעת תביעות כפל, אך היא מונעת פיצויי כפל. אם בחר הניזוק לתבוע רק את המזיק בנזיקין, אין הוא זכאי עוד לגמלה (הטבה) על יסוד חוקי הגמלאות, ועל-כן לא תתעורר שאלת הטבת נזק על ידי צד שלישי. אם בחר הנפגע לקבל גמלאות להן הוא זכאי מכוח חוק, לא יהיה עוד זכאי לקבלת פיצויים מהמזיק, ולמדינה (כמשלמת הגמלאות) עומדת זכות לשיפוי כנגד המזיק. אם יגיש הניזוק תביעה הן כנגד המדינה והן כנגד המזיק, הוא יהיה זכאי לקבלת פיצויים מהמזיק, ובלבד שישיב למדינה את גימלתו. חובת השבה זו לא תהווה תנאי להגשת תביעה נזיקית, אלא תנאי לגביית הפיצויים הנזיקיים. היוצא מהאמור לעיל, הוא שהמזיק מחויב במלוא נזקו, כיוון שלמדינה זכות לשיפוי כנגדו, ואילו הניזוק זכאי למלוא נזקו, אך רק עד כדי שיעור הנזק ולא מעבר לכך. ניתן לראות, כי בהתאם לקביעה בעניין לנקרי, כאשר ההטבה ניתנה על בסיס חובה שבדין, כלומר הניזוק קיבל גימלתו, איבד הניזוק את תביעתו מהמזיק בשיעור הגמלה.