אשם תורם כהגנה יחסית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בראש הערך (בוט סדר הפרקים)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 26:
=== דוקטרינת האשם התורם בארצות הברית ===
 
[[המשפט האמריקאי]] מיישם את דוקטרינת האשם התורם כהגנה יחסית בצורה חלקית בלבד. עיקרון האשם התורם היחסי התפתח כבר ב-1908 בחוק אחריות המעבידים הפדרלי.{{הערה|1=.The Jones Act , 46, U.S.C.A §688(1908)}} ב-1980, אומצה הדוקטרינה של אשם תורם יחסי אל הפרקטיקה המשפטית ב-46 מדינות.{{הערה|1= Dan b Dobbs, The Law of Torts, 504 (2000). (להלן: Dobbs).}} הדוקטרינה אומצה על ידי שתי שיטות:{{הערה|1=שם, עמ' 505.}}
# השיטה השלמה/טהורה. לפי שיטה זו, אין הנתבע יכול להיות זכאי לפטור מלא מתשלום פיצויים, עקב רשלנות תורמת של התובע. המשמעות היא כי שיעור הפיצויים בהם יישא הנתבע יוכל להיות מופחת עקב רשלנות תורמת של התובע. יחד עם זאת, הנתבע תמיד יידרש לשלם סכום פיצויים כלשהו. לעולם לא יוכל הנתבע להיות פטור מתשלום כלל הסכום בעקבות רשלנות תורמת של התובע. כתריסר מדינות בארצות הברית, כמו גם חוקים פדרליים, אימצו שיטה זו.
# השיטה החלקית/ משתנה. שיטה זו משתמשת ברף אשמה מסוים, במסגרתו יהיה זכאי הנתבע לפטור מלא מתשלום פיצויים לתובע. שיטה זו מיושמת בשתי דרכים. הראשונה, "גדול מ-", קובעת כי אם אשמתו של התובע עולה על אשמת הנתבע הוא לא יהיה זכאי כלל לפיצוי. שיטה זו אומצה על ידי 20 מדינות לערך. השיטה השנייה, "שווה ל-", קובעת כי במידה ורמת האשמה של התובע גדולה או אף זהה לרמת האשמה של הנתבע, אזי לא יהיה התובע זכאי כלל לפיצוי. כ-12 מדינות לערך, אימצו שיטה זו בארצות הברית.