|
|
|
==תולדותיו==
ספיר נולד ב[[אשמיאני]] שב{{ה[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית}}]] (כיום ב[[בלארוס]]) ועלה ל[[ארץ ישראל]] כילד עם משפחתו בשנת [[1832]]. הוריו שהיו מעדת ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] התיישבו ב[[צפת]]. תוך חודש מת אביו ושנה לאחר מכן מתה אמו. בהיותו בן 12 היה עד ראייה להתנפלותם של ערביי [[הגליל]] על יהודי צפת ב[[סיוון]] [[ה'תקצ"ד]], [[1834]]. עקב [[רעידת אדמה|רעידת האדמה]] שהתחוללה בצפת בשנת [[1837]] עבר לירושלים. למד ב[[ישיבה|ישיבותיה]] של ירושלים באותה העת. נישא לבתו של ר' שלמה זלמן הכהן, בתחילה היה מלמד בתלמוד תורה של עדת הפרושים ואחר כך סופר העדה וכן מזכיר עדת הפרושים בירושלים. באותה עת כתב שירים לכבוד נדבנים ואורחים מכובדים שבקרו בארץ ישראל, כך למשל פרסם בשנת [[1854]] את השיר 'כנף רננים' לכבודו של [[משה מונטיפיורי]]. פרסם מאמרים רבים ב[[עיתון]] '[[הלבנון]]' שהוציא-לאור חתנו [[יחיאל ברי"ל]], בפרט בענייני [[אתרוג]]ים.
בשנת [[1859]] נשלח כ[[שד"ר]] ל[[הודו]] ול[[אוסטרליה]] על-מנת לגייס כספים לבניית [[בית הכנסת החורבה]] על שם [[יהודה החסיד (ירושלים)|רבי יהודה החסיד]] בירושלים. במסעו ל[[אוסטרליה]] והודו נאלץ לעבור ב[[תימן]] שכן הורד מהאוניה מפני שכספו נשדד ממנו ולא יכול היה לשלם את דמי המסע ועקב כך פגש ב[[יהדות תימן|יהודי תימן]]. במיוחד התרשם מיהודי תימן אשר שכנו בפנים הארץ. הוא בקר גם ב[[אינדונזיה]] שהייתה אז תחת שלטון [[הולנד]]י וגם שם פגש יהודים.
|
