היסטוריה של הפיליפינים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קטלוג כפול
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1-\2, \1-\2
שורה 47:
 
===מלחמת ארצות הברית בפיליפינים===
הקרבות פרצו ב-[[4 בפברואר]] [[1899]], לאחר ששני חיילים אמריקאים הרגו שלושה חיילים פיליפינים באחד מפרבריה של העיר מנילה. אירוע זה הצית את מלחמת ארצות הברית בפיליפינים- מלחמה שהייתה יקרה יותר והביאה לאבדות רבות יותר ממלחמתה של ארצות הברית בספרד. כ-126,000 חיילים אמריקאים השתתפו במלחמה ו-4,234 מתוכם איבדו בה את חייהם. מנגד, 16,000 חיילים ובין 250,000 ל1ל-1,000,000 אזרחים פיליפינים מתו בשנתיים אלו. קשה לקבוע מהו המספר המדויק של האזרחים הפיליפינים שמתו כתוצאה מהמלחמה בגלל הרעב והמחלות שהיו תוצאה של המלחמה.
 
בשדה הקרב הפתוח היה לצבא ארצות הברית יתרון נגד הפיליפינים, שהיו מצוידים בנשק מיושן, והם הפסידו בכל פעם בה התמודדו הצבאות בקרבות מאורגנים. מנגד, גרמו בני הפיליפינים לצבא ארצות הברית אבידות כבדות בלוחמת [[גרילה]]. העיר [[מלולוס]] ששימשה כמטה המורדים, נכבשה ב-[[31 במרץ]] [[1899]], אולם אגינלדו וממשלתו הצליחו לברוח מהעיר ולבסס את עצמם בעיר [[סן איסידרו]]. ביוני נרצח מפקד חשוב בצבא הפיליפינים, ועובדה זו בשילוב עם המורל הנמוך של חייליו הוביל את אגינלדו לשנות את טקטיקת המלחמה שלו. הצבא הסדיר פורק בנובמבר 1899 ואת מקומו תפסו ארגוני גרילה בודדים ללא הנהגה מרכזית. האוכלוסייה האזרחית, שמצאה את עצמה כעת במרכז הקרב בין המורדים והאמריקאים, סבלה קשות.
שורה 57:
ארצות הברית הגדירה את משימתה הקולוניאלית כחינוך המקומיים לקראת עצמאות. ממשלה אזרחית בראשותו של [[ויליאם הווארד טאפט]] הוקמה ב-[[1901]] והחליפה את הממשל הצבאי שהוקם באיים, בראשות הגנרל [[ארתור מקארתור הבן]], אביו של [[דאגלס מקארתור]]. טאפט, שיהיה לימים נשיא ארצות הברית, תיפקד בתור ראש המועצה הפיליפינית, גוף בעל כוח תחיקתי וביצועי מוגבל שחוקק את היסודות למדינה העתידית. חוקים אלו כללו שירות צבאי, מערכת משפטית, חובות אזרח וממשל מקומי. כוח משטרה פיליפיני מיוחד הוקם כדי להילחם באלו שהמשיכו להתנגד לשלטון והחליף באופן הדרגתי את חיילי ארצות הברית. האסיפה הפיליפינית הנבחרת הראשונה נבחרה ב-[[1907]] והיא הפכה ל[[בית תחתון]] עם המועצה בהנהגת טאפט כ[[בית עליון]].
 
עם חילופי הנשיאים בארצות הברית השתנתה גם המדיניות כלפי הפיליפינים, ואם בשנים הראשונות של המושבה, נמנעה ארצות הברית מלהעניק לפיליפינים סמכויות רבות מדי, ב-[[1916]], תחת ממשלו של הנשיא [[וודרו וילסון]] העביר הקונגרס האמריקאי חוק שהבטיח את עזיבתה של ארצות הברית, ויצר את הסנט הפיליפיני. מבחינה פוליטית, במהלך שנים אלו המפלגה הגדולה ביותר בפיליפינים הייתה המפלגה הלאומית (Nacionalista Party) שבשעה שמצעה קרא לעזיבה מידית של ארצות הברית, ולעצמאות מלאה, מדיניותה בפועל כלפי האמריקאים הייתה מדיניות של תמיכה. הקריאה למתן עצמאות ועזיבת האמריקנים הונהגה על ידי [[מנואל ל. קזון]] שעמד בראש הסנאט בין השנים 1916 ל-[[1935]].
 
===שלטון עצמי===
שורה 73:
===הכיבוש היפני והרפובליקה השנייה===
 
ב-[[8 בדצמבר]] [[1941]], רק 10 שעות לאחר [[המתקפה על פרל הארבור]], פתחה האימפריה היפנית ב[[המערכה בפיליפינים (1942-1941)|מתקפת פתע]] כנגד הפיליפינים. לאחר המתקפה האווירית, נחתו חילים יפנים על האי לוזון ומשם החלו במתקפת קרקע. הצבא האמריקאי והפיליפיני, שהונהג על ידי גנרל דאגלס מקארתור, סבל מחוסר בתחמושת ובמזון, ולא היה מוכן לקרב. לאחר קרבות נסיגה קשים, נסוגו האמריקנים והפיליפינים אל חצי האי [[באטאן]], ואל המבצר הסלעי [[קורג'ידור]]. ב-[[2 בינואר]] [[1942]], נכבשה מנילה על ידי כוחות יפנים, אולם המאבק על הפיליפינים המשיך עד אפריל בבאטאן ועד מאי בקורג'ידור. 80,000 אסירי המלחמה שנלקחו במלחמה זו, עברו את מצעד המוות המפורסם של באטאן, בו מצאו כ10כ-10,000 פילפינים וכ1וכ-1,200 אמריקאים את מותם. הנשיא קזון נלקח עם החילים לקורג'ידור, ומשם עבר לארצות הברית בה הקים ממשלת גולה. מקארתור עזב לאוסטרליה, ומשם המשיך במלחמה ביפנים, כשהוא מבטיח לעם הפיליפיני את הבטחתו המפורסמת - "I shall return" - שוב אשוב.
 
כוחות הצבא היפנים התחילו מיד בארגון מחדש של השלטון, על ידי הקמת ועדה לניהול הפיליפינים. בשלב הראשון הם ארגנו מועצה שדרכה הם הנחו את ענייני המדינה, אולם באוקטובר 1943 הם הכריזו על הפיליפינים כרפובליקה חופשית תחת שלטונו של הנשיא [[חוסה פלבדור לורל]]. על אף צעדים אלו, התנגד העם הפיליפיני לשלטון היפני, לחם כנגדו במלחמת גרילה, ואף סבל אבדות קשות במעשי טבח אכזריים שביצעו היפנים.