התקופה הממלוכית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ נקיון פרמטרים בתבנית:הערות שוליים (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 80:
לאחר מות מוחמד בן קלאון שקעה שושלת בני קלאון. במקביל פרצה בארץ מגפת [[המוות השחור]]. אין פרטים רבים על היקף המגפה, אך היא נמשכה כשנה ובמהלכה מתו רבים, יישובים רבים ננטשו והכלכלה נפגעה. האדיקות הדתית גברה וכן גבר כוח ההשפעה של ה[[דרוויש]]ים ה[[סופיות|סופים]] שהטיפו ל[[חזרה בתשובה]] ולהכאה על חטא. עם שוך המגפה, ב-[[1366]] לערך, שבה תנופת הבנייה הדתית לירושלים ונבנו מבני פאר רבים על [[הר הבית]], ומדרסות רבות. עדות לחידוש החיים הכלכליים ניתן למצוא בבניית ח'אן אל סולטאן בשנת [[1389]] בלב ירושלים על ידי הסולטאן [[ברקוק]].
 
בשנים אלה התמודדה הסולטנות הממלוכית עם כוחן העולה של ערי איטליה (ונציה, גנואה ופירנצה). בדרך כלל נחתמו הסכמי מסחר בין הממלוכים לבין הערים האיטלקיות, אשר הסדירו ברית מסחרית במזרח הים התיכון, לתועלתם של שני הצדדים ותוך גריפת רווחים עצומים. הברית נאבקה ב{{ה[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית}}]] הקורסת מחד ובממלכה הצלבנית הקטנה בקפריסין מאידך. כחלוף הזמן, ובמיוחד במחצית השנייה של המאה ה-14, נאלצו הממלוכים לשלם יותר ויותר עבור שמירת הברית, הן בכסף (מקופה שהלכה והידלדלה עקב הבנייה הראוותנית והמגפה) והן בזכויות למסדרים הנוצריים. באותה תקופה לקחה [[דוכסות בורגונדיה]] (כוח אירופאי חזק ומרכזי באותה תקופה) תחת חסותה את המסדר הפרנציסקני הקתולי, וזה החל לרכוש נכסים והשפעה בארץ הקודש. למסדר אף ניתן כתב חסות מאת השלטון הממלוכי שנתן לו מעמד מסוים ב[[כנסיית הקבר]]. הייתה זו פגיעה בכנסיות המזרחיות שטופחו עד אז על ידי הממלוכים.
 
במשך שנים רבות לא היו לממלוכים בארץ ישראל אויבים של ממש. האירוע הקשה ביותר היה בשנת [[1365]] עת פלש [[פטר הראשון, מלך קפריסין|פטר הראשון מלך קפריסין]] ל[[אלכסנדריה]] (הוא לא היה יכול לפשוט על ארץ ישראל עקב הרס ערי הנמל) והחזיק בה במשך ארבעה ימים. אולם בשנת [[1400]], בתקופת שלטונו של הסולטאן הצ'רקסי [[ברקוק]], הגיעו לארץ שמועות על התקדמותו המהירה של [[טימור לנג]], מנהיג מונגולי שרצה לשחזר את האימפריה המונגולית ששקעה. הארץ התמלאה בפליטים מצפון סוריה ומ[[עיראק]] שסיפרו על אכזריותו הרבה ועל היותו בלתי-מנוצח. הדברים גרמו לחרדה בארץ ולהתעוררות דתית. הסולטאן ברקוק יצא מקהיר לקראת הפולש, אך מת בדרכו. בנו המשיך במסע המלחמה שנראה חסר סיכוי. אולם, עם הגיעו של טימור לנג לדמשק, שב לפתע על עקבותיו וחזר ל[[סמרקנד]], בירתו. גם לאחר מכן המשיך צבאו של טימור לאיים על צפון-מזרח שטח השליטה הממלוכי, באזור [[אסיה הקטנה]].