פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני שנתיים
מ
==חכירת בקעת הירדן וים המלח==
 
[[זלמן דוד ליבונטין]], לאחר פתיחת סניף [[בנק אנגלו-פלשתינה]], לימים [[בנק לאומי לישראל]] ב[[ירושלים]] , בשנת [[1905]], בא במשא ומתן עם ה[[פחה]] [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאני]] בירושלים, רשיד ביי, וגיבש עמו הצעה לקבלת זיכיון בתנאים הבאים:{{ציטוט|תוכן=פקידות נכסי השולטן מוסרת בחכירה לצמיתות לחמישה מוכתרים ממושבות יהודה, את כל הקרקעות השייכות לממשלה בככר הירדן, יחד עם הזכות להשתמש במי הירדן לשם השקאה וליסוד תחנה אלקטרית (להפקת חשמל) וכן לניצול חמרי ים המלח .|מקור=זלמן דוד ליבונטין, '''לארץ אבותינו''' - ספר שני, שנת תרפ"ד|מרכאות=כן}}
 
ליבונטין שילם 1,000 לירות טורקיות עובר הטיפול לשלטונות ב[[איסטנבול]] אחרי שלושה חודשים הוא קבל מכתב מ[[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]] לפיו "אנחנו כולנו פה חושבים, שיותר טוב שלא יצא עניין זה לפועל. על ידי השתדלוית בעניין זה רק נזיק לעבודתנו בעניינים אחרים שם, כלומר באיסטנבול
 
== לקריאה נוספת ==
* יוחנן אורלנד, '''ים המלח, אוצרותיו הטבעיים וניצולם''', (בתוך) [[מדבר יהודה וים המלח]] בעריכת [[צבי אילן]], הוצאת [[החברה להגנת הטבע]] , 1973.
* [[צבי אילן]], '''ים המלח וחופיו''', מפעלי תרבות וחינוך - תל אביב, 1972