הבדלים בין גרסאות בדף "דיאלוג"

נוספו 29 בתים ,  לפני שנתיים
מ
מ (בוט החלפות: {{ס:\1|)
ב[[תרבות המערב|מערב]], היה [[אפלטון]] ה[[פילוסוף]] שהציג את השימוש בדיאלוג כצורה ספרותית עצמאית. הניסוי הראשון שלו ב[[סוגה]] זו היא היצירה "[[לכס (דיאלוג אפלטוני)|לכס]]". עם זאת, ניתן למצוא עדויות לדיאלוגים ביצירותיהם של [[סופרון]] ו[[אפיכרמוס]] ה[[סיציליה|סיצילאנים]] כחצי מאה קודם לכן, אשר לא שרדו עד לימינו.
 
אפלטון פישט את צורת הדיאלוג לכדי [[טיעון]] [[לוגיקה|לוגי]] טהור, תוך שמירה על שלמות הדמות הספרותית. מרבית הכתבים האפלטוניים משתמשים בכלי הדיאלוגי, ובעקבות אפלטון החלו רבים ב{{ה[[העת העתיקה|עת העתיקה}}]] להשתמש בכלי זה כסוגה ספרותי. זמן לא רב אחרי אפלטון כתב [[קסנופון]] את ה"[[סימפוזיון (דיאלוג קסנופוני)|סימפוזיון]]". נאמר כי [[אריסטו]] כתב מספר דיאלוגים בסגנון אפלטוני, אך אף אחד מהם לא שרד.
 
[[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] כתב מספר יצירות חשובות בסוגה זו, בהן "על הרפובליקה", "על הנואם" ויצירתו האבודה "הורטניוס".
שני כותבים צרפתיים – [[ברנאר דה פונטנל]] ([[1683]]) ו[[פרנסואה פנלון]] ([[1712]]) – השתמשו בשם יצירתו של לוקיאן "שיחות המתים" בדיאלוגים שפרסמו. באותהּ העת פרסם הפילוסוף הצרפתי [[ניקולה מלבראנש]] ב-[[1688]] את יצירתו "דיאלוגים על [[מטאפיזיקה]] ודת".
 
הדיאלוג זכה לתחייה ב[[בריטניה]] רק בשנת [[1713]], אז חיבר [[ג'ורג' ברקלי]] את יצירתו "שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס". "שיחות מדומיינות" ל[[וולטר סוואג' לנדור]] הן הדוגמה המוכרת ביותר לדיאלוגים אנגליים ב{{[[המאה ה-19|מאה ה-19}}]], על אף שגם הדיאלוגים של [[ארתור הלפס]] זכו לתשומת לב רבה.
 
ב[[גרמניה]] אימץ את הסוגה הדיאלוגית [[קריסטוף מרטין ווילנד]] ביצירותיו ה[[סאטירה|סאטיריות]] שפורסמו בין השנים [[1780]]–[[1799]]. בספרות ה[[ספרד]]ית מצוינות שתי יצירות משמעותיות – "הדיאלוגים" ל[[חואן דה ולדס]] ([[1528]]) ו"ציור" מאת [[וינסנצו קרדוצ'י]].