פרנק-ואלטר שטיינמאייר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תאריך (נשיא ממרץ)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: סוציאל-דמוקרט, \1עיראק
שורה 5:
שטיינמאייר נולד בשנת 1956 ב[[דטמולד]] שבמדינת [[נורדריין-וסטפאליה]]. תחילה למד [[משפטים]] והחל לעבוד כ[[פרקליט]] ועוזר מרצה ל[[מדעי המדינה]]. הוא נכנס לפוליטיקה בשנת 1993 כאשר הפך ל[[יועץ תקשורת|יועץ התקשורת]] של ראש ממשלת [[הנובר]] [[גרהרד שרדר]]. כאשר שרדר נבחר לכהן כ[[קאנצלר גרמניה]] כעבור חמש שנים, עבר שטיינמאייר לפעילות בזירה הלאומית והחל מתקדם בסולם התפקידים.
 
שטיינמאייר כיהן תחילה כסגן שר במשרד הקאנצלר, ובשנת 1999 החליף את [[בודו הומבך]] בתפקיד ראש לשכת הקאנצלר. במסגרת תפקיד זה היה אחראי על הפעלת סוכנים של [[שירות הביון הפדרלי הגרמני]] ב[[בגדד]] שמסרו ל[[צבא ארצות הברית]] מידע חיוני אודות הכוחות העירקיםהעיראקים ערב [[מלחמת עיראק]] בשנת 2003 וזה למרות שמפלגתו עשתה הון פוליטי מהתנגדות למלחמה. כמו כן לשטיינמאייר היה תפקיד מרכזי ביישום רפורמות שפגעו ב[[מדינת הרווחה]] הגרמנית.
 
לאחר הבחירות בשנת 2005 הוא מונה לכהן כשר החוץ בממשלת האחדות שהקימה [[אנגלה מרקל]]. בתפקיד זה הגיע למספר עימותים עם הקאצלרית בנוגע לסגנון הדיפלומטי. שטיינמאייר התנגד למספר צעדים הפגנתיים של מרקל כגון פגישתה עם ה[[דלאי לאמה]] [[טנזין גיאטסו]], וסבר, כפי שניסחו זאת מקורביו, שמדובר ב"מדיניות חוץ של חלונות ראווה" ושגישה של דיפלומטיה שקטה הרחק מאור הזרקורים תוכל לסייע טוב יותר למעמדה של גרמניה.
שורה 13:
שטיינמאייר הוביל את מפלגתו לתבוסה הקשה ביותר שלה מאז מלחמת העולם השנייה. התבוסה בבחירות הובילה להקמת קואליציה ימנית-שמרנית של הקנצלרית החדשה-ישנה אנגלה מרקל עם הליברלים החופשים בראשותו של מי שעמד באותם ימים בראשות המפלגה – [[גידו וסטרוולה]].
 
לאחר הפסדו בבחירות הכלליות לבונדסטאג הודיע שטיינמאייר כי אינו פורש מהפוליטיקה. מעת השבעת ממשלת מרקל השנייה הוא כיהן כיו"ר האופוזיציה וכיו"ר הסיעה הסוציאל-דמוקרטית בבונדסטאג. שטיינמאייר היה דמות מובילה במפלגתו לקראת הבחירות לבונדסטאג (2013) ולאור כינון ממשלת הקואליציה עם [[אנגלה מרקל]] זכה לכהן כשר החוץ, בפעם השנייה, מטעם מפלגתו. בשלהי 2016 עלה שמו כמועמד הקואליציה הגרמנית להחליף את [[יואכים גאוק]] כ[[נשיא גרמניה]]. לאחר שהקואליציה בחרה באופן רשמי את שטיינמאייר להיות למועמדה עזב את הממשלה במהלך ינואר 2017 והתפטר מתפקידו כשר החוץ הגרמני. החליף אותו בתפקידו יושב ראש [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה|המפלגה הסוציאל -דמוקרטית]] וסגן הקנצלרית, [[זיגמר גבריאל]], שכיהן עד אז כשר הכלכלה הגרמני.
 
החל מה-19 במרץ 2017 מכהן כנשיא גרמניה.