חופשת לידה – הבדלי גרסאות

לפי מרגרט מהלר חופשת הלידה אמורה לספק את צורכי האם והתינוק גם יחד. בשישה החודשים הראשונים אחרי הלידה קיימת תקופה אותה היא מכנה"תקופה סימביוטית" בה מתרחשת הלידה נפשית של התינוק תוך הקשר ההדוק עם האם.אי לזאת חופשת הלידה צריכה להתחשב גם בצרכי האם וגם בזה של התינוק , בעצם בצרכים המשותפים שלהם. היא אמורה להיות לפחות שישה חודשים. יש צורך שחופשת הלידה תיתן מענה לצרכים הרגשיים ופיזיים של התינוק.

ב[[ישראל]] מחייב [[חוק עבודת נשים]] להוציא את היולדת לחופשת לידה (המושג "חופשת לידה" הוחלף וכיום מקנה החוק זכות ל"תקופת לידה והורות"{{הערה|הביטוי הוחלף בתיקון מס' 55 לחוק שפורסם ב[http://www.glima.info/law_book/2569.pdf ס"ח 2569, התשע"ו, 28.7.2016, עמ' 1090]}}). חופשה זו הייתה באורך 12 שבועות, ובמאי 2007 הוארכה ל-14 שבועות{{הערה|1=[http://news2006.nana10.co.il/Article/?ArticleID=485251&TypeID=1, אתר נענע 10]}} (והיא ניתנת להארכה נוספת, במקרים שונים כגון לידה של מספר ילדים בו זמנית, אשפוז של הילוד וכדומה{{הערה|1=ראה את סעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954. לאחרונה הוגדלה תקופת ההארכה המרבית המצטברת בגין כל הסיבות, לעשרים שבועות ([http://www.glima.info/law_book/2418.pdf תיקון מס' 50 לחוק, שפורסם בס"ח 2418, התשע"ד, 9.12.2013, עמ' 71]).}}). בשנת 2010 הוארכה חופשת הלידה ב-12 שבועות ללא תשלום (עליהם רשאית העובדת לוותר) וזאת לעובדת שמועסקת לפחות שנה במקום עבודתה. העובדת רשאית להתחיל את חופשת הלידה כבר 6 שבועות לפני יום הלידה המשוער. לאחר ששת השבועות הראשונים של חופשת הלידה רשאית היולדת להעביר זכות זו לבן זוגה, שיצא ליתרת חופשת הלידה, בתנאי שהאישה חזרה למקום עבודתה. מעבר לסייג הנ"ל אסור להעסיק עובדת בתקופת 14 השבועות הראשונים של חופשת הלידה שלה, גם בהסכמתה, למעט במקרים בהם הלידה לא הסתיימה בלידת ולד חי, או כאשר היולדת הסכימה למסור את הוולד ל[[אימוץ ילדים|אימוץ]], או כאשר היולדת היא אם [[פונדקאית]] , במקרים כאלה ניתן יהיה לקצר את חופשת הלידה בהסכמתה. בתנאים של הולדה של יותר מילד אחד, או אשפוז של היולדת, או של הוולד ניתן להאריך את חופשת הלידה.