הבדלים בין גרסאות בדף "מיתון 1966 בישראל"

מ
בוט החלפות: \1מסים, \1-\2
מ (בוט החלפות: תוכנ\1ת)
מ (בוט החלפות: \1מסים, \1-\2)
לפני המיתון, כלכלת ישראל ידעה צמיחה טובה מאוד. ה[[אינפלציה]] הייתה ברמה של רוב ארצות אירופה (כ-5%), התוצר עלה ב-10%, התעסוקה הייתה מלאה, ורק [[יפן]] השתוותה לישראל באחוזי הצמיחה שלה.
 
אך למצב הכלכלי היו גם השפעות שליליות. הצריכה הפרטית לנפש לא לוותה במקביל בעלייה בכמות התוצר. העלייה ברמת החיים הייתה ברובה לילידי הארץ ולעולים הוותיקים, ולא לעולי [[העלייה ההמונית]]. [[שר האוצר]] דאז, [[לוי אשכול]], ניסה להקטין את הצריכה הפרטית בעקבות [[פיחות]] עמוק בערך הלירה (כ66כ-66%), אך הגירעון ב[[מאזן התשלומים]] נותר כשהיה.
 
כבר בשנתיים האחרונות לכהונתו של אשכול כשר האוצר ניכרו הסממנים למיתון המתקרב. מדיניותו כללה צמיחה כלכלית גבוהה לשם השגת כמה מטרות: תעסוקה לתושבים הוותיקים ולעולים החדשים כאחד, הקצאת אחוז גבוה מהתוצר לצרכים ביטחוניים, והעלאת רמת חייו של הפרט. בנוסף, כחמישית מהתוצר הופנתה להשקעות, בעיקר לפיתוח תעשייתי. דבר זה הוביל לפעילות יתר של המשק, וליבוא הון גדול.
לאחר הבחירות, הודיע ספיר כי אינו מעוניין להמשיך בתפקיד שר האוצר, מתוך ידיעה שהמדיניות תגרום לפיטורים המוניים ואבטלה גואה. אשכול שכנע את ספיר להישאר בתפקידו בטענה שהוא זקוק לו במצב הקשה שעומד לבוא. ספיר התרצה, והחליט לקצץ בתקציב באופן דרסטי, להעלות מסים ולא להמשיך בפרויקטים ההמוניים שהעסיקו את כוח האדם של המשק. המהלך גרר פיטורים והאטה מסוימת במשק.
 
ב-[[14 בפברואר]] התחיל המיתון באופן רשמי. ספיר הציג את תקציב המדינה לאותה שנה, ואמר שכדי למנוע את הבעיות (הגירעון, עליית השכר ותקציב הביטחון), הממשלה צריכה להעלות מיסיםמסים ולהקטין את תקציבה, או בלשונו: "הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק". מלבד זאת, עוד דברים התרחשו במשק: תקציבי פיתוח צומצמו במטרה לצמצם את רמת הפעילות הכלכלית. [[ייבוא]] [[חומרי גלם]] צומצם. ה[[אשראי]] הופחת. ספיר טען שלמרות העלייה באבטלה, הוא מוצא כמה סימנים להצלחת התוכנית: ריסון התביעות לתוספת שכר, הגבלת הבנייה, צמצום האשראי ובלימות הגידול בגרעון המסחרי. בנוסף, כמה אנשי רוח וכלכלנים בכירים הקימו את "תנועת הוויתורים"- הם הודיעו על הפחתה מרצון של שכרם בתנאי שהממשלה תיזום מהלך דומה.
 
אשכול אמנם תמך בצעדים, אולם היה פחות מרוצה מיישומם. לדעתו הצעדים שננקטו קיצוניים מדי- בייחוד הקיצוץ בסובסידיות שגרר עלייה חדה במחירי מוצרי היסוד. למרות זאת, אשכול טען שהצעדים בכללם הכרחיים, ושיש לרסן את העלייה ברמת החיים. כמו כן הודיע על הצטרפות הממשלה ל"תנועת הוויתורים".