ארתור שפנייר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ נקיון פרמטרים בתבנית:הערות שוליים (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
תגית: תו כיווניות מפורש
שורה 13:
}}
 
'''ארתור שְׁפַּנְיֶיר''' (ב[[תעתיק]] [[יידיש|ארכאי]]: '''שפּאניער''';{{הערה|1=‏שם משפחתו בעברית בא בכתיבים שונים. במאמריו איית את שמו "שפאניער". שמעון חיים מילר, במאמרו "לחקר מדרשי הלכה", '''אוצר החיים''', ח (תרצ"ב), עמ' 135, מזכיר את ספרו של שפנייר על התוספתא ומכנה אותו "ר' אברהם שפניאר". בדפוס של חמישה חומשי תורה, חברת שונצינו, ברלין תרצ"ג, מוזכר בגב הספר "אברהם שפאניר", שסייע בהגהות (שפנייר היה מומחה במסורה ובטעמי המקרא).‏}} שמו ה[[עברית|עברי]]: אברהם; ב[[גרמנית]]: '''Arthur Spanier''';{{כ}} [[17 בנובמבר]] [[1889]], [[מגדבורג]], [[פרובינציית סקסוניה]], ממלכת [[פרוסיה]], [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]] – [[30 במרץ]] [[1944]], [[ברגן-בלזן]]) היה [[ספרן]] ו[[חוקר]] [[מדעי היהדות]] [[יהדות גרמניה|יהודי-גרמני]]. למד [[לימודים קלאסיים]] ולימודי [[יהדות]], ושילב במחקריו שני תחומים אלה. לאחר [[עליית הנאצים לשלטון]] נאלץ לפרוש מתפקידו ב[[ספריית המדינה בברלין]]. לאחר [[ליל הבדולח]] ניסה [[הגירה|להגר]] ל[[ארצות הברית]], אך בגלל גישתם הנוקשה של פקידי ההגירה האמריקאים לא הצליח לקבל אשרת כניסה, ונספה ב{{ה[[השואה|שואה}}]]. מחקריו תרמו תרומה חשובה לחקר ה[[תוספתא]], ה[[תפילה (יהדות)|תפילה]] ו[[טעמי המקרא]].
 
==קורות חייו==
שורה 22:
[[קובץ:Arthur Spanier Scripts.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מרשימותיו של שפנייר (מקור: [[ספריית המדינה בברלין]], מחלקת המזרח, Or HB D 15, עמ' 1)]]
 
במסגרת עבודתו ערך שפנייר רשימות של כתבי-היד העבריים שבספריית המדינה בברלין. כאשר הוקם 'המכון לכתבי-יד עבריים'{{הערה|[http://www.jnul.huji.ac.il/imhm/ המכון לכתבי-יד עבריים]}} ב[[ירושלים]],{{הערה|1=המכון לכתבי-היד העבריים בירושלים הוקם בשנת 1950. מטרתו הייתה לאסוף תצלומים של כתבי-יד עבריים בספריות בעולם, ולהעמידם לרשות החוקרים בארץ. בראשית קיומו היה המכון ברשות [[משרד החינוך והתרבות]], ובשנת 1962 הועבר לרשות [[בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי]] ב{{ה[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים}}]], (כיום – [[הספרייה הלאומית]]). אז השתנה שמו ל"מכון לתצלומי כתבי-יד עבריים", כדי להבחין בינו ובין מחלקת כתבי-היד המקוריים.}} נעזרו החוקרים [[נחמיה אלוני]] [[דוד שמואל לוינגר|ודוד שמואל לוינגר]] גם ברשימותיו של שפנייר, שאת תצלומיהן קיבלו מהנהלת הספרייה בברלין.{{הערה|1=‏על פי '''רשימת תצלומי כתבי-היד העבריים במכון, חלק א: כה"י בספריות אוסטריה וגרמניה''', מאת נ. אלוני וד. ש. לוינגר, מוסף לכתב-העת בחינוך ובתרבות, ירושלים תשי"ז, עמ' 22.‏}} בתמונה שמשמאל דף מרשימות אלה.
 
לאחר [[עליית הנאצים לשלטון]] בשנת [[1933]], נחקק ה[[חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי|חוק להשבת הפקידות המקצועית הלאומית על כנה]], אשר חִייב כל [[פקיד]] שאינו בן "[[הגזע הארי]]" לצאת לגמלאות. שפנייר, ששירת בצבא הגרמני ולחם בחזית במלחמת העולם הראשונה, היה פטור מחובה זו על פי סעיף-המשנה בחוק, אך בסוף שנת [[1935]], בעקבות [[חוקי נירנברג]], נאלץ לפרוש לגמלאות. שפנייר ניסה להעביר את רוע הגזירה והגיש הצהרה שמשפחתו ותיקה בגרמניה (להבדיל מיהודים שהיגרו בדורות האחרונים לגרמניה מ[[מזרח אירופה]]), אך ללא הועיל. במקומו התמנה [[יוהנס פול|יוהאנֶס פול]] (Pohl), חבר [[המפלגה הנאצית]].{{הערה|1=על יוהנס פול ועל פעילותו ב[[ביזה|ביזת]] אוספים וארכיונים יהודיים ראו דב שידורסקי, '''גווילים נשרפים ואותיות פורחות: תולדותיהם של אוספי ספרים וספריות בארץ ישראל וניסיונות להצלת שרידיהם באירופה לאחר השואה''', [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], [[ירושלים]] תשס"ח, עמ' 189–196, {{ISBN|9789654933353}}‏.}}
שורה 44:
===התורה שבעל פה===
[[קובץ:Arthur Spanier - Hakdasha1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקדשה שרשם ארתור שפנייר למשה שוַבה (מקור: [[אוסף גרשם שלום]] בספרייה הלאומית)]]
בשנת [[1922]] פרסם שפנייר ספר על ה[[תוספתא]] – ''Die Toseftaperiode'' – פרי מחקרו באקדמיה לחכמת ישראל. בספר זה ניסה לקבוע את יחס התוספתא ל[[ברייתא|ברייתות]] שבשני [[תלמוד|התלמודים]]. הוא ראה את ההבדלים בנוסח הברייתות שב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] כשינויי עריכה, ועל כן הכריע שהברייתות שבתלמוד הבבלי השתלשלו מן הברייתות שבתוספתא. בנוגע ליחס התוספתא ל[[משנה]] סבר שפנייר שהתוספתא היא אוסף של פירושים שנכתבו במקורם בצד המשנה שקדמה למשנת [[רבי יהודה הנשיא]]. בשנת [[1928]] פרסם [[אלכסנדר גוטמן (חוקר תלמוד)|אלכסנדר גוטמן]]{{הערה|אלכסנדר גוטמן (Guttmann,{{כ}} 1904–1994), בנו של הרב וחוקר התלמוד ההונגרי [[מיכאל גוטמן]] (1872–1942).}} ספר על היחס שבין המשנה לתוספתא (''Das redaktionelle und sachliche Verhältnis zwischen Mišna und Tosephta''), ובו דחה את דעתו של שפנייר. שפנייר הגיב בשני חיבורים קצרים שהתפרסמו בשנת 1931, ובהם הגן על עמדתו. האחד, על קטע הברייתא מספריית ברלין (''Das Berliner Baraita-Fragment''), והשני, על הזיקה שבין המשנה לתוספתא (''Zur Frage des Literarischen Verhältnisses zwischen Mischnah und Tosefta''), שהוא גרסה מתוקנת של החיבור הקודם. החיבור הראשון נדפס במאתיים עותקים בלבד. ארבעה מהם מצויים ב{{ה[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית}}]]. בעותק שב[[אוסף גרשם שלום|אוסף]] [[גרשם שלום]] בספרייה הלאומית רשם שפנייר הקדשה ל[[משה שובה|משה שוַבה]] (Moshe Schwabe; חוקר השפעת [[יוון העתיקה|התרבות היוונית]] ב[[ארץ ישראל]] בתקופת המשנה והתלמוד).
 
במאמריו עסק שפנייר בכינויי [[אלוהים (יהדות)|האל]]: "המקום" ו"הקדוש ברוך הוא"; ב[[מסכת תמיד]] וב[[מסכת מידות]] במשנה; באמרות מספריות בספרות חז"ל; וב[[תפילה (יהדות)|תפילה]]. ארבעת מאמריו על התפילה התפרסמו בשנים 1934–1939, והם עוסקים בניתוח סגנוני של התפילות, במקבילות יהודיות-נוצריות, ובהצעת גישה חלופית לשיטה ה[[פילולוגיה|פילולוגית]] בניתוח התפתחות נוסחי התפילה. שפנייר היה הראשון שבדק בדיקה שיטתית את הדפוסים הצורניים של התפילה. מאמריו בתחום זה סללו דרך חדשה ושימשו יסוד חשוב לספרו של [[יוסף היינימן]] על התפילה בתקופת ה[[תנאים]] וה[[אמוראים]].