פרדס (יהדות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, הסרת קישורים עודפים
ביטול גרסה 20494764 של אלי גודין (שיחה) – קישור לא מיותר (מתוך הערה); הגהה שגויה: לא מתקנים ציטוט
שורה 18:
ארבעה חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. באשר לאחרים – אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, [[אלישע בן אבויה]], הנקרא מאז אירוע זה "אחר", "קיצץ בנטיעות", כלומר הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית. רק [[רבי עקיבא]] נכנס בשלום ויצא בשלום.
 
סיפור זה קיבל פרשנויות רבות לאורך השנים, הנוגעות לפשר "הכניסה לפרדס", וכן למהות כפירתו של אלישע בן אבויה. על פי המסופר בגמרא בהמשך (חגיגה ט"ו), הסיבה לכפירת אלישע האחר היא הפגישה עם המלאך [[מטטרון]] ([[חנוך]], על פי הדעה המקובלת). אלישע חשב כי חנוך הוא במעמד זהה לזה של אלוהים וזו הייתה הסיבה לכפירתו. על כן העמידו את חנוך על רגליו והכו אותו שישים [[פולסא דנורא]] (שישים מכות מקל או הצלפות אש). לפי יוסף דן, הסיפור הזה הוא תגובה לכיתות [[גנוסיס|גנוסטיות]] ולדמות ה[[דמיורגוס]] בהן: בסיפור זה המקביל לדמיורגוס מזוהה עם מי שהיה בן תמותה (ולכן לא היה חלק מבריאת העולם) וכן מלאך אחר מלקה אותו מה שמראה שיש גבול לסמכותו.{{הערה|ר' הערך [[מטטרון]]}}
 
על פי פרופ' [[רחל אליאור]], סיפור הלקאת המלאך מטטרון (והריגתו), בדומה לסיפורים דומים על גן עדן, הוא סיפור על מאבקי כוח. הסיפור בא להראות כי הסדר הישן, בו אנשים חיים לנצח וכהנים מקטירים קטורת לאלוהים, אותו מייצג חנוך, נגמר ומעתה הרבנים הם הסמכות הדתית ונציגי אלוהים.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=רחל אליאור|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=_RvqMpxFuvw|כותרת=תמורות במושג גן עדן בתרבות היהודית ובמסורת העמים|אתר=youtube.com|תאריך=}}}}
שורה 24:
== פשט, רמז, דרש, סוד ==
 
מסורת, שמופיעה בתיקוני זוהר, דורשת את המילה פרדס כ[[ראשי תיבות]] של המילים '''פ'''שט, '''ר'''מז, '''ד'''רש ו'''ס'''וד. ככל הנראה המקור לראשי תיבות אלו מופיע אצל [[משה די לאון|ר' משה די לאון]] בשלהי המאה ה-13 (אשר יש המייחסים אליו את חיבור ספר הזוהר): <blockquote>"כפי אשר פירשתי בספר אשר חברתי הנקרא פרד"ס, וקראתי שמו פרדס על עניין ידוע שחברתי אותו בסוד ארבעארבעה דרכים בעניין שמו ממש ארבעה נכנסו לפרדס, פשט רמז דרשה סוד עניין פרדס".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ר' משה די ליאון|שם=שו"ת לר' משה די ליאון בענייני קבלה|מו"ל=ישעיה תשבי, חקרי קבלה ושלוחותיה, חלק א, עמ' 64|שנת הוצאה=}}}}</blockquote>בסדר זה, על פי פרשנות זו, על הלומד להתקדם בלימוד התורה – בתחילה עליו להתעמק בפשוטו של הכתוב, לאחר מכן להבין דברי רמז המצויים בו, לאחר מכן ללמוד דברי דרש, ורק בשלב האחרון (אליו מגיעים רק יחידי סגולה) הוא רשאי להתעסק בדברי סוד. בשל הסיבה הזו יש המקפידים בחוגים הדתיים למנוע לימוד [[קבלה]] ועיסוק בתורת הסוד לפני גיל 40.
 
הראשון מבין פרשני המקרא היהודים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים האלו יחד היה [[הרמב"ן]] בשלהי [[המאה ה-13]].