פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 6 בתים, לפני שנתיים
מ
עיצוב, הסרת קישורים עודפים, קו מפריד בטווח מספרים
|טווח אפקטיבי= 50–150 [[מטר]]
|טווח מקסימלי= 300 [[יארד]] – 300 [[מטר]]
|דיוק= 1.5 [[דקת קשת]]{{דיוק רובה|ביאור}}{{ביאור|שם=דיוק-2|לשם השוואה, בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] הדיוק של רוב [[רובה צלפים|רובי הצלפים]] נע בין 1.5 [[דקת קשת]] ל-1 [[דקת קשת]], ואילו דיוק של [[רובה צלפים]] מודרני נע בין 1 [[דקת קשת]] ל-0.5 [[דקת קשת]].}} בטווח 150 מטר
|מדינה מייצרת={{דגל|ארצות הברית||+}}
|יחידות שיוצרו=6.25 מיליון}}
 
=== מפרט טכני של הרובה ===
 
[[קובץ:M1 Carbine Mk I - USA - Armémuseum.jpg|ממוזער|300px|מבט דו-צדדי על ה-M1 קרבין (עם [[כוונות ברזל|כוונת]] משופרת).]]
[[קובץ:Rifle-parts001.jpg|ממוזער|300px|חלקי רובה ה-M1 קרבין]]
 
=== ביצועים ===
 
[[קובץ:Garandcar.jpg|ממוזער|300px|רובה M1 קרבין (למטה) לעומת [[M1 גאראנד]].]]
[[קובץ:WWII M1 Carbine.jpg|ממוזער|300px|רובה M1 קרבין מ[[מלחמת העולם השנייה]] בתצורה המקורית. שימו לב לפאוץ' סביב ה[[קת]] ובו שתי [[מחסנית|מחסניות]] נוספות. פאוץ' זה היה פופולרי מאוד בקרב [[חייל]]ים.]]
ל-M1 קרבין היה קצב אש מעשי גבוה. תכונה זו, בשילוב עם משקלו הקל (כ-2.5 ק"ג טעון), הקומפקטיות שלו והרתע החלש, הפכה אותה לנשק נוח מאוד לתפעול ול[[הגנה עצמית]]. הרתע החלש יחסית אפשר לבצע מספר יריות מכוונות ברצף, ללא צורך להיכנס למצב ירי מחדש. יתרון זה היה משמעותי בעיקר עבור חיילים תומכי לחימה, שלא היו מאומנים היטב כמו הלוחמים בחזית, והיה קשה להם לבצע יריות המשך מדויקות עם הגאראנד הכבד בעל הרתע הגדול. כתוצאה מכך (והן ממשקלו הקל), הנשק נהפך לפופולרי בקרב חיילים אלו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}.}}
 
סיווג סדרת הקרבין M1, M2, M3 הייתה נושא לוויכוחים רבים. לקרבין היו טווח ומהירות לוע מעבר לכל [[תת מקלע]] באותה תקופה, אך הוא היה חלש יותר מרובי המטען הכבדים. כיוםבימינו אפשר לסווגו כ-[[PDW]] "[[נשק להגנה עצמית]]". הסיווג של דגמי הקרבין האוטומטיים M2 ו-M3 היה מעורר מחלוקת עוד יותר, שכן לא מעט טענו שדגמים אלה היו בעצם [[רובה סער|רובה הסער]] המודרני הראשון, ביחד עם ה-[[Sturmgewehr 44]] הגרמני והקלאצ'ניקוב [[AK-47]] ה[[ברית המועצות|סובייטי]]. הקרבינים האוטומטיים השתמשו בכדור בעל תחמיש בינוני, שיש לו לא מעט מן המשותף עם התחמושת של [[רובה M-16|רובי ה-M16]] שהחליפו אותם ב[[צבא ארצות הברית]], למרות שהטווח של הקרבין קצר יותר מזה של ה-M16 (כ-275 מטר לעומת 400-500400–500 מטר וזאת בגלל התכנון האווירודינמי הטוב יותר של תחמושת [[5.56x45 מ"מ נאט"ו]]). כאשר מסתכלים על ארכי הקנה מגלים שהקנה של הקרבין קצר ב-5 ס"מ (2 אינץ') מהקנה של M16 ארוך, אבל הוא ארוך יותר מזה של [[M4 קרבין]] (גרסה מקוצרת מודרנית ל-M16).{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 68–70.}}
 
עם הכוונת המשופרת, הקרבין נחשב לרובה מדויק למדי (בטווחים של כ-150 מטר). הדיוק הממוצע שלו הוא 1.5 [[דקת קשת|דקות קשת]]{{ביאור|שם=דיוק}} (1.5 MOA) אך קלעים מיומנים הצליחו להשיג עמו מקבצים של דקת קשת אחת בלבד וזו גם הסיבה שהוא שימש כ[[רובה צלפים]] ורובה קלעים ב[[צה"ל]] בתחילת דרכו, יחד עם ה[[מאוזר|מאוזר K98]]. לשם השוואה, בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] הדיוק של רוב [[רובה צלפים|רובי הצלפים]] נע בין 1.5 [[דקת קשת]] ל-1 [[דקת קשת]], ואילו דיוק של [[רובה צלפים]] מודרני נע בין 1 [[דקת קשת]] ל-0.5 [[דקת קשת]].
 
=== דגמים ===
<!--[[קובץ:M2CarbineGTAPage3.jpg|ממוזער|250px|תוכנית ומפרט חלקים של רובה M2 קרבין]]-->
[[קובץ:M3 Sniperscope-white01.jpg|ממוזער|250px|רובה M3 קרבין מצויד ב[[כוונת טלסקופית]] ו[[אמצעי ראיית לילה]] המבוסס על [[זרקור]] [[אינפרא-אדום]].]]
 
* '''קרבין M1'''
** הדגם הבסיסי, חצי אוטומטי.
 
=== פיתוח וייצור ===
קרבין זה יוצר לראשונה על ידי [[ארצות הברית]] ב-[[1942]]. הקרבין יועד לחימוש יחידות [[תומכי לחימה|תומכות לחימה]] וללוחמים שלא היו זקוקים לנשק ארוך טווח דוגמת חיילי [[חיל תותחנים|תותחנים]] ו[[חיל שריון|שריון]]. ההעדפה לקרבין על פני ה[[אקדח]] נעשתה בגלל מספר שיקולים: רובה מספק הגנה יותר טובה מאקדח מבחינת טווח, דיוק וכוח אש, וכן קל וזול יותר לאמן חייל לשלוט ברובה מאשר ב[[אקדח]]באקדח. הנשק היה צריך להיות קל יותר מרובה ה-[[M1 גאראנד]] המסורבל. עם זאת, הרובה העתידי היה צריך להיות בעל כוח אש וטווח גדולים יותר מאשר אקדח השירות התקני [[קולט M1911]].
 
משרד הביטחון האמריקני הגיש מכרז ובו המפרט של הרובה, ומספר חברות הציעו מועמדים שונים, אך אף אחד מהם לא הצליח לגמרי במבחני ההתאמה. בסופו של דבר, ביקש משרד הביטחון מ[[חברת הנשק וינצ'סטר]], שפיתחה את התחמושת, לתכנן ולייצר גם את הרובה. התכנון של [[דייוויד מ. ויליאמס]] מווינצ'סטר עמד בהצלחה במבחנים ונבחר כמנצח. בשל הדחיפות בייצור כמויות גדולות של הרובה עקב המלחמה, הוחלט שלא רק [[חברת הנשק וינצ'סטר]] תייצר את הרובה, אלא שבמקביל הוא ייוצר על ידי מספר קבלני משנה, רובם לא מתחום הנשק אלא מתחומי ייצור אחרים. היצרן הגדול ביותר של רובי ה-M1 קרבין היה חטיבת אינלנד (Inland) של [[ג'נרל מוטורס]] שיצרה למעלה מ-2 מיליון יחידות. יצרנים נוספים כללו את [[IBM]], אנדרווד ורוק-אולה. מהקרבין יוצרו כששה מיליון ורבע יחידות, כאשר במלחמת העולם השנייה כעשר חברות משנה יצרו את הקרבין או חלקי קרבין. הוא לקח חלק פעיל במלחמות רבות - ביניהן [[מלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת העצמאות]], [[מלחמת קוריאה]] ו[[מלחמת וייטנאם]].
קרבין זה יוצר לראשונה על ידי [[ארצות הברית]] ב-[[1942]]. הקרבין יועד לחימוש יחידות [[תומכי לחימה|תומכות לחימה]] וללוחמים שלא היו זקוקים לנשק ארוך טווח דוגמת חיילי [[חיל תותחנים|תותחנים]] ו[[חיל שריון|שריון]]. ההעדפה לקרבין על פני ה[[אקדח]] נעשתה בגלל מספר שיקולים: רובה מספק הגנה יותר טובה מאקדח מבחינת טווח, דיוק וכוח אש, וכן קל וזול יותר לאמן חייל לשלוט ברובה מאשר ב[[אקדח]]. הנשק היה צריך להיות קל יותר מרובה ה-[[M1 גאראנד]] המסורבל. עם זאת, הרובה העתידי היה צריך להיות בעל כוח אש וטווח גדולים יותר מאשר אקדח השירות התקני [[קולט M1911]].
 
משרד הביטחון האמריקני הגיש מכרז ובו המפרט של הרובה, ומספר חברות הציעו מועמדים שונים, אך אף אחד מהם לא הצליח לגמרי במבחני ההתאמה. בסופו של דבר, ביקש משרד הביטחון מ[[חברת הנשק וינצ'סטר]], שפיתחה את התחמושת, לתכנן ולייצר גם את הרובה. התכנון של [[דייוויד מ. ויליאמס]] מווינצ'סטר עמד בהצלחה במבחנים ונבחר כמנצח. בשל הדחיפות בייצור כמויות גדולות של הרובה עקב המלחמה, הוחלט שלא רק [[חברת הנשק וינצ'סטר]] תייצר את הרובה, אלא שבמקביל הוא ייוצר על ידי מספר קבלני משנה, רובם לא מתחום הנשק אלא מתחומי ייצור אחרים. היצרן הגדול ביותר של רובי ה-M1 קרבין היה חטיבת אינלנד (Inland) של [[ג'נרל מוטורס]] שיצרה למעלה מ-2 מיליון יחידות. יצרנים נוספים כללו את [[IBM]], אנדרווד ורוק-אולה. מהקרבין יוצרו כששה מיליון ורבע יחידות, כאשר במלחמת העולם השנייה כעשר חברות משנה יצרו את הקרבין או חלקי קרבין. הוא לקח חלק פעיל במלחמות רבות - ביניהן [[מלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת העצמאות]], [[מלחמת קוריאה]] ו[[מלחמת וייטנאם]].
 
==== יצרניות הקרבין במלחמת העולם השנייה ====
 
הטבלה הבאה מסכמת את יצרניות הקרבין ב[[מלחמת העולם השנייה]]:{{הערה|שם=יצרניות|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 25.}}
 
| National Postal Meter
| נשיונל פוסטל מטר
| 413,017
| "NATIONAL POSTAL METER"
| -
ה-M1 קרבין נועד לשמש כנשק להגנה עצמית עבור חיילים שירי לא היה משימתם העיקרית, כגון [[חיל הנדסה|מהנדסים קרביים]], מפעילי [[מקלע]]ים כבדים, צוותי [[מרגמה|מרגמות]] ו[[ארטילריה]], ו[[תומכי לחימה]]. חיילים אלה העדיפו את ה-M1 קרבין הרבה יותר מ[[אקדח]] ה[[קולט M1911]] ו[[תת-מקלע|תת-המקלע]] [[M1 תומפסון]], שכן הוא עלה עליהם בטווח, בדיוק, ביכולת החדירה ובכוח העצירה.
 
בגלל ההצלחה הגדולה של הנשק כנשק אישי של תומכי לחימה, הוא חולק גם ל[[לוחם|לוחמים]] ויחידות קו קדמי. הביקורת עליו הייתה מעורבת: עוצמתו הייתה קטנה יותר מהגאראנד והוא איבד אפקטיביות בטווח שעלה על 150 מטר. הבעיות נבעו בחלקן בגלל [[כוונת|כוונות]] גרועות ומשום שהוא לא יועד להיות רובה לטווחים ארוכים. כתוצאה מכך הכוונות הוחלפו והטווח היעיל המרבי עלה ל-300 מטר. אחרי השיפורים ולאחר שהמגבלות של הקרבין הוכרו בידי הלוחמים המשתמשים בו, פחתו התלונות.
 
ה-M1 קרבין הצליח מאוד בתור נשק ל[[לוחמה בשטח בנוי]] וגרסה עם קת מתקפלת (M1A1) חולקה ל[[צנחן|צנחנים]]. בנוסף, הקרבין התגלה כנשק מצוין ללחימה בסבך של ה[[יער]]ות וה[[ג'ונגל]]ים של [[דרום-מזרח אסיה]] בזכות הקומפקטיות שלו וכמות התחמושת הזמינה - שלוש [[מחסנית|מחסניות]] של 15 כדורים כ"א, אחת טעונה ושתיים ב[[פאוץ']] שנקשר סביב ה[[קת]], וכן מאחר שהקרבות וההתקלויות בסבך התנהלו בעיקר טווחים קצרים. יתרון חשוב נוסף של הקרבין היה עמידותו הגדולה ל[[לחות]] ו[[קורוזיה]], יותר מה-[[M1 גאראנד]] וה-[[M1 תומפסון]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 43.}}
 
==== מלחמת העולם השנייה ====
 
[[קובץ:Churchill Shooting M1 Carbine.jpg|ממוזער|250px|[[ראש ממשלת בריטניה]], סר [[וינסטון צ'רצ'יל]], וקצינים אמריקאים בכירים, יורים ב-M1 קרבין.]]
הקרבין לקח חלק מרכזי ב[[מלחמת העולם השנייה]] ושימש לוחמים אמריקאים רבים, החל מ[[תומכי לחימה]], עבור [[לוחם|לוחמים]] שהפעילו נשק כבד (כגון [[מקלע|מקלעים כבדים]], [[מרגמה|מרגמות]], [[טנק]]ים ו[[ארטילריה]]) ו[[חיל הנדסה|מהנדסים]], וכלה ב[[לוחם|לוחמי]] [[חיל רגלים]], יחידות [[קומנדו]] ו[[צנחן|צנחנים]].{{הערה|שם=מלחמת-העולם|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. הפרק The M1 Carbine in Combat ובעיקר עמ' 41–56.}} הקרבין היה גם הנשק העיקרי של [[סמל מחלקה|סמלי מחלקה]] ו[[מפקד כיתה|מפקדי כיתות]] בדרגת [[סגן]], שכן תפקידם העיקרי היה פיקוד וניהול הקרב.{{הערה|שם=מפקדים}}
הביקורות על הקרבין היו מעורבות בהתחלה, אך בסופו של דבר הוא זכה להערכת החיילים ולחוות דעת חיוביות. הביקורת העיקרית הייתה על כוח העצירה החלש יחסית וחוסר דיוק בטווחים של למעלה מ-150 מטר. היתרונות העיקריים של ה-M1 קרבין היו משקל קל, גודל קומפקטי, נוחות תפעול, זמינות, [[רובה חצי-אוטומטי|ירי חצי-אוטומטי]], קיבולת [[מחסנית]] גבוהה (15 כדורים ו-30 כדורים), אמינות והיכולת לאמן חיילים עורפיים בשימוש בנשק ברמה מספקת. לוחמים רבים אהבו את ה-M1 קרבין שלהם וכאשר סיפרו על פועלם במלחמה הם ציינו אותו לחיוב.{{הערה|שם=מלחמת-העולם}} למרות שהקרבין היה חלש יותר מהגאראנד, הוא עדיין היה נשק קטלני{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 49.}} ומספר רב של חיילי אויב נהרגו מירי הקרבין. בנוסף, לוחמים רבים שהיו חמושים בקרבין, זכו ל[[אותות ועיטורים צבאיים]] [[עיטורי הכוחות המזוינים של ארצות הברית|גבוהים]] על מעשי גבורה שביצעו בעת המלחמה.{{הערה|שם=מפקדים|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 55–56.}}
 
השימוש המבצעי הראשון ב-M1A1 קרבין היה על ידי [[הדיוויזיה המוטסת ה-82]] ב[[מבצע האסקי]] בו הם צנחו ב[[סיציליה]] ביולי [[1943]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 41.}} בסוף מלחמת העולם השנייה, שהסתיימה ב-[[1945]], תוכנן רובה ה-[[M2 קרבין]] שנראה זהה ל-M1 קרבין אך יכלהיה יכול לירות כדורים בצרורות והיה "[[רובה אוטומטי|אוטומטי מלא]]". מאוחר יותר יוצר גם דגם [[M3 קרבין]], אך בניגוד ל-M1 הם מעולם לא יוצרו במספרים גדולים{{ביאור|מה-M1 יוצרו כ-6 מיליון רובים, מה-M2 יוצרו 600,000 רובים ומה-M3 יוצרו רק אלפים בודדים של רובים.}}, למרות שזכו לפופולריות בקרב הלוחמים.
 
==== מלחמת קוריאה ====
 
==== מלחמת קוריאה ====
[[קובץ:Chinese POWs captured by USMC in Korea HD-SN-99-03152.JPG|ממוזער|250px|חיילי [[חיל הנחתים של ארצות הברית]] שובים חיילי אויב ב[[מלחמת קוריאה]]. החייל בתמונה חמוש ב-M1 קרבין עם [[כידון רובה]].]]
 
ישנם גם דיווחים ואנקדוטות על שימוש ברובה ה-M3 קרבין עם [[אמצעי ראיית לילה]] [[אינפרא-אדום]]. ה-M3 שימש בעיקר לירי בלילות ובלחימה סטטית. תרגולת אחת שפותחה על ידי האמריקאים היה שימוש משולב ב-M3 קרבין, [[כדור נותב|כדורים נותבים]] ו[[מקלע]] כדי לחסל קבוצות חיילי אויב שהסתערו בלילה: הקלע עם ה-M3 קרבין היה מזהה את חיילי האויב המסתערים באמצעות אמצעי הראיית לילה שלו, ומסמן את מיקומם למקלען באמצעות ירי [[כדור נותב|כדורים נותבים]] לעברם, ואז המקלען היה פותח באש אוטומטית לעבר מיקומם שסומן על ידי הנותבים ומרסס אותם בירי אוטומטי.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. הפרק Korea, עמ' 57 ואיור בעמ' 58-50.}}
 
בסיום המלחמה, הזמינו [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]] את ה[[היסטוריון צבאי|היסטוריון הצבאי]] ס.ל.א. מרשל לנתח את תפקוד הצבא במלחמה ובפרט כיצד כלי הנשק השונים תפקדו. מרשל מצא שאכן לתחמושת הקרבין היו בעיות אמינות בתנאי קור קיצוניים, אך הביקורת שלו על רובי ה-M1 וה-M2 קרבין הייתה מאוזנת יותר. הוא אכן מצא שהקרבין שימש לירי בעיקר לטווח קצר. כמו כן הוא מצא שחיילים רבים העדיפו את ה-M1 על ה-M2, מאחר שלחיילים שלא מאומנים היטב ב[[נשק אוטומטי|ירי אוטומטי]] תחת לחץ יש נטייה "לסחוט את ההדק" ולרוקן מחסנית באש לא יעילה. נטייה זו גרמה לבזבוז גדול בתחמושת, ומאחר שהקרבין לא היה יעיל בטווחים ארוכים נוצר מצב שבו האויב יכלהיה יכול להתקרב לחייל היורה שזה כבר גמר את המחסנית שלו. מסקנתו של מרשל הייתה שיש לאמן את החיילים להעדיף ירי חצי-אוטומטי בבודדות כאשר האויב בטווח בינוני או ארוך, ולעבור לירי אוטומטי מלא רק כאשר האויב קרוב ובטווח קצר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. הפרק Marshall's Evaluation, עמ' 61-57.}}
 
==== מלחמת וייטנאם ====
 
רובי M1 ו-M2 קרבין היו בשימוש אמריקאי גם ב[[מלחמת וייטנאם]], בעיקר בקרב [[חיל האוויר של ארצות הברית]], המשטרה הצבאית ו[[הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית]]. עם הכנסת [[רובה M16|רובה ה-M16]] לשירות ב-[[1964]], הוחלפו רובים אלה לטובת ה-M16, אך נשארו בשירות עד [[1975]], אז אחרון הקרבינים יצא משירות סדיר.
 
 
==== פרישה משירות צבאי אמריקאי ====
 
רובי קרבין היו בשימוש האמריקנים ובני בריתם גם ב[[מלחמת קוריאה]] ו[[מלחמת וייטנאם]].
 
בשנות ה-2000 נכנס ה"מגל" (וריאנט משטרתי ל[[גליל (רובה)|מיקרו-גליל]]) לשירות כוחות המשטרה אך עקב בעיות אמינות חמורות ומחיר יקר, העדיפה המשטרה להישאר עם ה-M1 קרבין.
 
עד [[2009]], הקרבין היה הנשק העיקרי של מתנדבי [[המשמר האזרחי]] והנשק הארוך של המשטרה ביישובים עורפיים ובערים הגדולות. כמו כן, הקרבין עדיין משמש כנשק הארוך של מאבטחי טיולים מטעם [[משרד החינוך]]. בשנת [[2009]] הוחלט על הוצאת הקרבין משירות המשטרה והחלפתו לטובת רובי [[M-16]] מקוצרים.{{הערה|שם=יריית-סיום|{{nrg|אבי אשכנזי|יריית סיום: רובה הקרבין משתחרר|916/895|15 ביולי 2009|}}}} בפועל, במשך תקופה ארוכה עדיין היה שימוש נרחב ב-M1 קרבין, בעיקר ב[[המשמר האזרחי|משמר האזרחי]] ורק לאחרונה הוא הוצא משירות במשטרת ישראל לטובת ה-M-16 בכל דרג שהוא, כולל קלאסי ויח"מ.
 
<gallery widths=300 heights=150>
 
=== שימוש משטרתי בקרבין ===
ה-M1 קרבין נמצא בשימוש מספר רב של כוחות [[משטרה]] ורשויות [[אכיפת חוק]]{{ביאור|כגון ה[[משטרה]]המשטרה הארצית והמקומית, לשכת ה[[שריף (תפקיד)|שריף]] ו[[סוהר]]ים המאבטחים בתי כלא.}} בארצות הברית ובשאר העולם.
 
ה-M1 קרבין נמצא בשימוש מספר רב של כוחות [[משטרה]] ורשויות [[אכיפת חוק]]{{ביאור|כגון ה[[משטרה]] הארצית והמקומית, לשכת ה[[שריף (תפקיד)|שריף]] ו[[סוהר]]ים המאבטחים בתי כלא.}} בארצות הברית ובשאר העולם.
 
ב[[ארצות הברית]] היה הקרבין בשימוש כוחות משטרה רבים עד להחלפתו בסוף [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] ברובים מסדרת ה-M16. הוא שימש כנשק ארוך לסיורי משטרה, ולמצבים בהם נדרש ירי חזק, מדויק וארוך טווח יותר מאשר ה[[אקדח]]. כמו כן הוא שימש את כוחות המשטרה בטיפול ב[[מהומה|מהומות]] שהיו בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] ותחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]], עד שהוחלף בנשק קל מודרני יותר ב[[קליבר]] 0.223 אינץ', כגון ה[[רוגר מיני-14]] ו[[קולט AR-15]] בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] ותחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20]].{{הערה|שם=דרק}}
 
ה-M1 קרבין היה בשימוש יחידת המארבים של [[משטרת העיר ניו יורק]] (NYPD) והיה אחד מכלי הנשק האהובים ביותר על ה[[שוטר]]ים ביחידה ממספר סיבות. ראשית, היה קל ונוח לתפעל אותו במרחבים צפופים כגון מבנים וחנויות. שנית, כוח העצירה והקטלניות שלו עלו על אלה של ה[[אקדח]]ים (ובפרט אקדחים ב[[קליבר]] [[0.357 מגנום]]) ועל רובי ה[[שוטגאן]] שהיו בשימוש המשטרה. שוטרים ותיקים ביחידה תיארו באופן חיובי את הקרבין ואת קרבות הירי נגד פושעים שאותם ניצחו באמצעותו.{{הערה|שם=תומפסון-משטרה|{{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 64-65.}} שוטרי יחידת [[משטרת הרכבות]] {{אנ|Railroad police}} של [[ארצות הברית]] השתמשו אף הם בקרבין, ובתקרית ירי מפורסמת שבה היה מעורב הקרבין שוטר העיד כיצד ירי [[כדור נותב]] מהקרבין על שודד שתקף אותו ב[[גרזן]] הציל את חייו.{{הערה|שם=תומפסון-משטרה}}
 
הקרבין שירת ארבעה עשורים ב[[משטרת ישראל]] ורק ב-[[2010]] יצא משירות לטובת רובי [[M4 קרבין]] ו[[רובה M16|רובי M16]] מקוצרים.
 
=== שימוש בקליעה, ירי ספורטיבי וציד ===
 
[[קובץ:M1 carbine kahr.jpg|ממוזער|250px|רובה M1 קרבין תוצרת Auto Ordnance מייצור מודרני 2007]]
אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], ה-M1 קרבין נהפך לרובה פופולרי בקרב חובבי נשק ויורים אזרחים ברחבי [[ארצות הברית]] והעולם. הקרבין פופולרי הן כנשק [[אספנות]], הן כנשק [[קליעה]] ו[[ירי ספורטיבי]] והן ככלי נשק לירי לשם הנאה (כגון ירי על גרוטאות מתכת) ו[[ציד]].{{הערה|שם=דרק}}
 
== משתמשים ==
 
[[קובץ:The British Army in the United Kingdom 1939-45 H36961.jpg|ממוזער|250px|[[ראש ממשלת בריטניה]], [[וינסטון צ'רצ'יל]], יורה ב-M1 קרבין בביקור ב[[הדיוויזיה המשוריינת ה-2 (ארצות הברית)|דיוויזיה המשוריינת השנייה]] של [[ארצות הברית]], [[1944]].]]
[[קובץ:United Nations troops fighting in the streets of Seoul, Korea HD-SN-99-03081.jpg|ממוזער|250px|חיילי [[האומות המאוחדות]] ב[[מלחמת קוריאה]]. החיילים בתמונה חמושים ברובי M1 קרבין, הקדמי שבהם עם [[כידון רובה]].]]
 
* {{דגל|ישראל||+}}
** {{סמל|צה"ל}} [[צה"ל]]: [[1945]]{{ביאור|טרם הקמתו הרשמית של [[צה"ל]], היה ה-M1 קרבין בשימוש [[ההגנה]] וה[[פלמ"ח]].}} עד [[1957]].
** {{סמל|משטרת ישראל}} [[משטרת ישראל]]: [[1974]] עד [[2010]].{{הערה|שם=יריית-סיום}}
** {{סמל|המשמר האזרחי|30}} [[המשמר האזרחי]]: [[1974]] עד היום.
 
== לקריאה נוספת ומקורות ==
<div style="direction: ltr;">
 
* {{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]|שנת הוצאה=2011|ISBN=1849086192}}
</div>
 
== קישורים חיצוניים ==
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:רובים חצי-אוטומטים]]
[[קטגוריה:נשק קל אמריקאי במלחמת העולם השנייה]]
47,058

עריכות