האיים האלאוטיים – הבדלי גרסאות

ציר הארכיפלג, סמוך לחלק היבשתי של [[אלסקה]], הוא בעל נטייה דרום-מערבית, אולם סמוך לקו האורך 179 כיוונו נוטה לצפון-מערב. שינוי זה בכיוון מתאים לקשת בקו הרי הגעש אשר התרוממותם מקרקעית האוקיינוס תרמה ליצירת האיים. ניתן למצוא קשתות דומות של איים במקומות אחרים באוקיינוס השקט ב[[האיים הקוריליים|איים הקוריליים]], באיי [[יפן]] וב{{ה[[הפיליפינים|פיליפינים}}]]. כל קשתות האיים הללו שוכנות על שולי [[הלוח הפסיפי]] והם משופעים בפעילות [[סייסמולוגיה|סייסמית]], אולם למרות זאת הם מיושבים. האיים האלאוטיים קושרים בין הלוח הפסיפי ו[[הלוח הצפון-אמריקאי]]. האיים המזרחיים גבוהים יותר מן האיים המערביים בארכיפלג. האיים מהווים את המשכו של הרכס האלאוטי ביבשת [[אמריקה הצפונית]].

על רוב האיים ניתן למצוא שרידים ל[[הר געש|פעילות געשית]], וקיימים [[לוע הר געש|לועות]] רבים של הרי געש בחלקם הצפוני של האיים, חלקם הרי געש פעילים. עם זאת, רבים מן האיים אינם געשיים לחלוטין, אלא מכילים אף [[סלע משקע|סלעי משקע]] ומרבצי [[ליגניט]]. חופי האיים סלעיים, עם סימני שחיקת גלים, והגישה לאיים בדרך הים מסוכנת ביותר, כאשר הקרקע עולה בחדות מקרקעית הים. הנקדוה הגבוהה ביותר באיים נמצאת על פסגת ההר גרלוי וולקנו בגובה של כ1573כ-1573 מטרים.