לאוניד גובורוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ,, \1-\2
שורה 24:
'''לאוניד אלכסנדרוביץ' גובורוב''' (ב[[רוסית]]: '''Леони́д Алекса́ндрович Го́воров'''{{כ}}; [[22 בפברואר]] [[1897]] – [[19 במרץ]] [[1955]]), [[מצביא]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], פיקד על [[המצור על לנינגרד|הגנת לנינגרד]] בשנים [[1942]] -[[1944]], [[מרשל ברית המועצות]].
==ביוגרפיה==
לאוניד גובורוב נולד בכפר בשם בוטרקי ב[[קירוב (מחוז)|מחוז קירוב]] לאב [[ימאי]] ולאם עובדת בית. הוא התקבל לפקולטת להנדסת אוניות בפוליטכניון של [[פטרוגראד]] ([[סנקט פטרבורג]] לפני [[מהפכת אוקטובר]]), ולמד שם עד שעבר בדצמבר [[1916]] לבית ספר מקצועי של חיל התותחנים. בבית ספר צבאי מקצועי של חיל התותחנים סיים את לימודיו ב-[[1917]] והפך ל[[קצין]] בחיל התותחנים.
 
לאחר שפרצה [[מהפכת אוקטובר|המהפכה הבולשביקית]] ב[[רוסיה]] [[הצבא הרוסי]] פורק, הוא חזר הביתה. בתחילת 1919 גויס ל[[הצבא הלבן|צבא הלבן]] האנטי קומוניסטי , שם שירת כמפקד סוללה. בנובמבר 1919 ערק מן הצבא הלבן ובינואר 1920 הצטרף ל[[הצבא האדום|צבא האדום]]. לאחר שהתגייס לצבא האדום, הוא שירת ב[[חצי האי קרים]]. במהלך הקרבות של [[מלחמת האזרחים ברוסיה|מלחמת האזרחים]] הוא נפצע פעמיים והוענק לו [[עיטורי ברית המועצות#עיטור הדגל האדום|עיטור הדגל האדום]] על גבורתו ותפקודו בקרב.
 
לאחר תום מלחמת האזרחים נשאר לשרת בצבא הקבע. בשנים 1923-1925 פיקד על [[אגד ארטילרי]], לאחר מכן היה קצין תותחנים ראשי של גיס חי"ר. בשנים 1930-1933 למד באקדמיה צבאית במוסקבה ובשנים 1936-1938 - באקדמיה צבאית של המטה הכללי.
שורה 32:
ב[[מלחמת החורף]] (מלחמה בין ברית המועצות לפינלנד) היה קצין תותחנים ראשי של הארמייה השביעית. הוא תכנן והוציא לפועל התקפה של חיל תותחנים שעזרה לסובייטים לפרוץ את [[קו מנרהיים]] יותר מאוחר על תפקודו הוענק לו [[עיטור הכוכב האדום]].
 
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] לגובורוב היו תפקידים חשובים והבולטים שביניהם היו [[הקרב על מוסקבה]] ובתכנון מבצע "ניצוץ" במהלך [[המצור על לנינגרד]]. ב-1941, כאשר הנאצים פלשו לברית המועצות, גובורוב מונה להיות מפקד חיל התותחנים בכל הגזרה של החזית המערבית במזרח פולין ומזרח בלרוס. ביחד עם [[גאורגי ז'וקוב|ז'וקוב]] הוא לקח חלק חשוב מאד בהגנה על מוסקבה מפני הנאצים שניסו לכבושה ב-[[1941]].
 
שנה לאחר מכן, [[1942]], הוא מונה להיות מפקד [[חזית לנינגרד]], עיר שהייתה במצור על ידי צבאות [[גרמניה]] ו[[פינלנד]]. הוא לקח חלק מאד חשוב ביחד עם מרשל ז'וקוב בתכנון מבצע אשר יביא לשחרורה של העיר לנינגרד. משימתו הייתה לתכנן מבצע ירי לעבר התותחים של הנאצים אשר תעזור לסובייטים לפרוץ את המצור הפיני והנאצי ולשחרר את לנינגרד, בנוסף לכך הוא היה צריך לתכנן באופן כזה שבמהלך המבצע העיר לא תפגע מארטילריה רוסית מפני שהיא הייתה תחת הפצצות רבות. וכך עשה, הוא תכנן מבצע שהיה חלק רב חשיבות ממבצע בשם "מבצע ניצוץ" (Operation Spark), אשר במהלכו נכבשה שילסבורג בתוך העיר לנינגרד ומאוחר יותר המבצע שחרור העיר ב-[[1944]]. במהלך המבצע ועל תכנונו הוענק לגובורוב דרגת [[מרשל ברית המועצות]].
 
לאחר שחרור לנינגרד, גובורוב הפך למפקד העליון של חיל התותחנים בצבא האדום. הוא פיקד על החיל ותכנן מבצעים במהלך שחרור של [[נובגורוד]], כיבושה של [[אסטוניה]], [[לטביה]] ו[[פולין]]. כמה חודשים לפני סיום מלחמת העולם השנייה הוענק לגובורוב העיטור של [[גיבור ברית המועצות]].
 
לאחר המלחמה גובורוב פיקד על גזרת לנינגרד וב-[[1948]] מונה להיות המפקד של חיל הנ"מ של הצבא האדום. יותר מאוחר ב-[[1952]] הוא מונה לסגן שר ההגנה.
 
לקראת סוף שנות ה-40, גובורוב גילה שהוא חולה ב[[מחלת לב]] קשה, מחלה זו הביאה למותו בשנת [[1955]] והוא נקבר ב[[בית הקברות של חומת הקרמלין]].