גילברט וסאליבן – הבדלי גרסאות

[[ויליאם שוונק גילברט]] נולד ב[[לונדון]] ב-[[18 בנובמבר]] [[1836]]. אביו, ויליאם, היה מנתח שעבד בחיל הים ולאחר זמן החל לכתוב [[נובלה|נובלות]] ו[[סיפור קצר|סיפורים קצרים]], שחלקם כללו איורים משל בנו. ב-[[1861]], החל גילברט הצעיר לכתוב סיפורים מאוירים, שירים ומאמרים, על מנת להשלים את הכנסתו. רבים מהם ייחשבו מאוחר יותר למקור, שממנו שאב רעיונות למחזות ולאופרות, ובייחוד מסדרה של שירים מאוירים הנקראים "Bab Ballads".

[[קובץ:Gilbert-library.jpg|ימין|ממוזער|200px|גילברט בספרייתו]]

 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=גילברט מאתגר את ציפיותינו הטבעיות בשטף לשון ובחירות רבה. ראשית, הוא גורם לדברים מוזרים ביותר לקרות בתוך מסגרת הסיפור, והופך את העולם על פיו. כך קורה, שהשופט המלומד מתחתן עם התובעת, החיילים נעשים ליפי נפש וכן הלאה, וכמעט כל אופרה נפתרת במיומנות על ידי שינוי מיקומם של עמודי השער... גאוניותו היא בהתכת הפכים בלהטוטנות מאחזת עיניים, בערבוב ההזוי עם המציאותי והקריקטורה עם הטבעי. במילים אחרות, בהגדת סיפור שערוריתי באדישות מופגנת".}}

====תספיס====

[[קובץ:Thespis - Illustrated London News Jan 6 1872.png|שמאל|ממוזער|350px|אילוסטרציה של סצנה מתוך "תספיס" מינואר 1872]]

 

"תספיס" עלתה ב"[[יום הקופסאות]]" והוצגה בסך הכל 63 פעמים. במספר ההצגות השיגה האופרה 5 מתוך 9 מתחרותיה, שעלו גם הן בתקופת החגים בבריטניה בעונה של 1871, אך איש לא צפה שזו תהיה תחילת הצלחתם העתידית כצוות של גילברט וסאליבן. שלא כמו עבודותיהם הבאות של הצמד, אופרה זו הופקה בחיפזון, ואופיה היה נועז במקצת, כמו הפארודיות המוקדמות יותר שכתב גילברט, ובסגנון שאיפשר לשחקנים לאלתר על הבמה. שתי דמויות של גברים באופרה גולמו למעשה על ידי נשים, אשר רגליהן החטובות הוצגו בצורה שגילברט גינה מאוחר יותר. ה[[פרטיטורה]] שכתב סאליבן ל"תספיס" מעולם לא פורסמה, והיא אבדה ברובה, למעט שיר אחד אשר יצא לאור בנפרד, קטע מקהלתי שהופיע שוב באופרה "הפיראטים מפנזנס", וקטע הבלט שבמערכה השנייה. במרוצת ארבע השנים הבאות לא הזדמנה עבודה משותפת רבה לגילברט וסאליבן, אך כל אחד מהם המשיך ליצור בתחומו. גילברט עבד עם קליי על "ארקדיה המאושרת" (1872) ועם אלפרד סליר על "ממלכתתוהוובוהו" (1874) כמו כן כתב גם מספר ליבריות, פארסות, פארודיות, אגדות קומיות, דרמות, עיבודים בימתיים של נובלות ותרגומים מצרפתית. סאליבן הספיק להשלים את היצירות "פסטיבל טה-דאום" (1872), ה[[אורטוריה]] "אור העולם" (1873), מחזור השירים היחיד שלו "הצוהר, או שירי ה[[גדרון]]" (1871), מוזיקה למחזה "נשות וינדזור העליזות" (1874), וכמו כן שירים נוספים, בלדות עממיות, ושירי לכת.