פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הגהה, קישורים פנימיים
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
'''שניים מקרא ואחד תרגום''' ('''שמו"ת''') היא תקנה [[הלכה|הלכתית]] לקרוא את [[פרשת שבוע|פרשת השבוע]] פעמיים בנוסח המקרא ופעם נוספת עם [[תרגום אונקלוס|תרגום]] מדי שבוע.
 
==מקור הדין==
==הטעמים לקריאה==
ב[[גמרא]] לא נומקה תקנה זו, אך במפרשים הביאו טעמים שונים לה:
* [[תרומת הדשן (ספר)|תרומת הדשן]]: כדי שיתכונן האדם ל[[קריאת התורה]] ב[[תפילת שחרית של שבת]], ויוכל לקרוא בעצמו ([[תרומת הדשן (ספר)|תרומת הדשן]]).
* [[אליעזר בן נתן|ראב"ן]]: כנגד הקריאות שעתידים לקרוא בבית-ב[[בית הכנסת]]: קריאת הבעל-ה[[בעל קורא]], קריאת העולהה[[עולה לתורה]] והתרגום (שנקרא כיום רק בקהילות מסוימות, אך בעבר נקרא בכל קהילות ישראל). יש המפרשים את דבריו כי מדובר דווקא בתקנה עבור מי שלא שמע את הקריאה בתורה בציבור (ה[[אליעזרקריאה בן נתן|ראב"ןבתורה]]) בציבור.
* [[חזון איש]]: כדי שילמד ויבין האדם את תוכנה של פרשת השבוע הקרובה ([[חזון איש]]).{{מקור}}.
* [[מטה משה (ספר)|מטה משה]]: זכר לנתינות התורה השונות: בסיני ובאוהלב[[מעמד מועדהר בעברית,סיני|סיני]] ובערבותוב[[אוהל מואבמועד]] בתרגוםבעברית (וב[[מטהערבות משה (ספר)|מטה משהמואב]]) בתרגום.{{הערה|סימן תסד}}.
* [[מהר"ל]]: כנגד שלושת הרבדים בתורה: נגלה, נסתר והרובד הנעלם מעיני כל אדם ([[מהר"ל]].{{הערה|[[תפארת ישראל (מהר"ל)|תפארת ישראל]] פרק יג'.}}).
* על- פי ה[[קבלה]] הקריאות בלשון הקודש הן כנגד [[עם ישראל]] והקריאה ב[[ארמית]] היא כנגד 70 אומות העולם.{{מקור}}.
 
==דיני הקריאה==
===עטרות ודיבון===
במקור הדין בגמרא נאמר: "לעולם ישלים אדם פרשויותיו... '''ואפילו עטרות ודיבון'''". עטרות ודיבון הן המילים הפותחות של פסוק בפרשת מטות, שכולו שמות מקומות{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|לב|ג}}}}. ישנם פרשנויות שונות לגבי הבנת ההדגשה המצוינת במילים 'עטרות ודיבון'. [[רש"י]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|ח|ב}} דיבור המתחיל "ואפי' עטרות ודיבון".}} מפרש כי במקומות שאין בהם תרגום, כגון בשמות מקומות ואנשים, יש לחזור פעם שלישית, ועל כן במקרים אלו יש לקרוא את המקרא פעם שלישית{{הערה|1=כשיטת רש"י נראה גם בדברי [[הרמב"ם]] שכותב "ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים" (הלכות תפילה פרק יג הלכה כה).}}. פירוש אחר מבאר שכוונת ההדגשה היא שיש לקרוא את התרגום גם במקומות שאין הבדל משמעותי בין המקרא לתרגום, כגון בשמות אנשים ומקומות{{מקור}}. וה[[תוספות]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|ח|ב}} דיבור המתחיל "ואפילו".}} פירשו שהכוונה היא שבפסוקים שאין בהם [[תרגום אונקלוס]], יקרא [[תרגום ירושלמי]].
 
===דרך הקריאה===
בגמרא ובפוסקים{{הערה|ברמב"ם, בטור ובשו"ע}} אין הגבלה על הדרך בה תעשה תקנה זו,. עם זאת, ישנםישנן דעות הלכתיות שונות בסוגיה זו ואף מנהגים בקרב חלק מהעדות: קריאת פרשה ([[פרשה פתוחה|פתוחה]] או [[פרשה סתומה|סתומה]]) פעמיים ואז תרגומה (כך היה מנהג [[הגר"א]]{{הערה|1=ספר '''מעשה רב''' סימן נט.}}), ב[[שולחן ערוך הרב]] מביא את מנהג זה, ומביא עוד את המנהג של קריאת כל פסוק בנפרד פעמיים ולאחריו תרגום הפסוק ומכריע לטובת השיטה השנייה על פי מקורות ה[[קבלה]], (וכן הוא מנהג ה[[יהדות תימן|תימנים]]), או קריאת כל פרשת השבוע בבת אחת.
* קריאת פרשה ([[פרשה פתוחה|פתוחה]] או [[פרשה סתומה|סתומה]]) פעמיים ואז תרגומה, כמנהג [[הגר"א]]{{הערה|1=ספר '''מעשה רב''' סימן נט.}}.
* [[שולחן ערוך הרב]] מביא את מנהג הגר"א ומביא עוד את המנהג של קריאת כל פסוק בנפרד פעמיים ולאחריו תרגום הפסוק ומכריע לטובת השיטה השנייה על פי מקורות ה[[קבלה]], וכן הוא מנהג ה[[יהדות תימן|תימנים]].
* קריאת כל פרשת השבוע בבת אחת.
 
קריאת המקרא והתרגום לתקנה זו אינה צריכה להיות קריאה מיוחדת, ועל כן [[מלמד תינוקות]] המלמד במשך השבוע מקרא, או [[בעל קורא]] המכין את [[קריאת התורה]], יוצאים בקריאתם במהלך השבוע ידי חובת תקנה זו. ישנה אפשרות לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא בזמן קריאת התורה בשבת ובכך לצאת ידי חובת קריאת המקרא פעם אחת. שמיעה בלבד של הקריאה הינה מספקת לצורך קיום תקנה זו.
 
===זמן הקריאה===
ישנה אפשרות לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא בזמן קריאת התורה בשבת, ובכך לצאת ידי חובת קריאת המקרא פעם אחת. שמיעה בלבד של הקריאה הינה מספקת לצורך קיום תקנה זו.
במקור הדין בגמרא נאמר כי לעולם ישלים אדם פרשיותיו '''עם הציבור'''. על כן, ההבנה המקובלת היא כי יש להסמיך תקנה זו ל[[פרשת השבוע]]. אף כי אין זמן התחלה וסיום שבועי מוגדר לתקנה, ההמלצה הרווחת היא לקרוא שניםשניים מקרא ואחד תרגום החל מיום ראשון בשבוע ועד לסעודת בוקר שבת בבוקר בשבת הבאה, ולכל היותר עד [[תפילת מנחה]] שלה, בה כבר קוראים את תחילת הפרשה הבאה בסדר הפרשיות. בסדר הלימוד של [[חוק לישראל]] ישנה חלוקה של הפרשה לכמה חלקים לפי ימות השבוע. יש שנהגו להשלים את קריאת הפרשה ביום שישי{{הערה|מנהג [[הגר"א]]}}, ויש שנהגו לקרוא הכל ביום שישי אחרי שחרית{{הערה| מנהג ה[[של"ה]] ו[[האר"י]]}}. מנהג חב"ד לחלק את הקריאה לשלש זמנים: ביום חמישי בערב קטע אחד, ביום שישי אחרי [[חצות]] שוב פעם את כל הפרשה מתחילה ועד סוף, וביום שבת שוב חזרו על החלק השביעי של הפרשה. גם לאחר השבת ישנה אפשרות להשלים את הסדרה הקודמת עד יום רביעי בשבוע שלאחר מכן, או עד [[שמחת תורה]], בה מסיימים את המחזור השנתי של הקריאה בתורה.
 
בסדר הלימוד של [[חוק לישראל]] ישנה חלוקה של הפרשה לכמה חלקים לפי ימות השבוע. יש שנהגו להשלים את קריאת הפרשה ביום שישי{{הערה|מנהג [[הגר"א]]}}, ויש שנהגו לקרוא הכל ביום שישי אחרי שחרית{{הערה| מנהג ה[[של"ה]] ו[[האר"י]]}}. מנהג חב"ד לחלק את הקריאה לשלש זמנים: ביום חמישי בערב קטע אחד, ביום שישי אחרי [[חצות]] שוב פעם את כל הפרשה מתחילה ועד סוף, וביום שבת שוב חזרו על החלק השביעי של הפרשה.
 
===תחליף לתרגום אונקלוס===
ב[[תקופת האמוראים]] הייתה שפת העם [[ארמית]], ועל כן קריאת [[תרגום אונקלוס]] הייתהאפשרה למעשהגם תרגוםלפשוטי של השפה העברית שהייתה ידועההעם פחות,להבין לארמיתאת הנפוצההפסוקים. בתקופות מאוחרות יותר חדלה הארמית לשמש כשפת העם, ועל כן קריאת תרגום אונקלוס לא סייעה להבנת המקרא על ידי מי שאינו דובר ארמית. בעקבות כך החל [[פירוש רש"י לתורה]] להחליף את תרגום אונקלוס בחלק התרגום של תקנה זו, היות שמטרת חלק התרגום היא לסייע להבנת המקרא{{הערה|טור ושו"ע [[אורח חיים]] סימן רפה}}. לפי מנהג זה, פסוק שאין בו פירוש רש"י נקרא שלוש פעמים. עם זאת יש המקפידים לקרוא דווקא תרגום אונקלוס, גם כאשר שפת העם אינה ארמית, והשולחן ערוך כתב כי "ירא שמיים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י"{{הערה|שו"ע שם, סעיף ב'}}.
 
ישנן דעות שונות בשאלה האם תרגום לשפות לעז יכול להוות תחליף לתרגום אונקלוס לארמית. לדעת ה[[תוספות]]{{הערה|1=מסכת ברכות דף ח עמוד ב בתחילת העמוד}} וה[[רא"ש]]{{הערה|1=ברכות פרק א סימן ח}} 'תרגום' הוא דווקא תרגום אונקלוס, אך הביאו דעה לפיה שגם תרגום לשפות לעז יכול להחשב כתרגום. [[הט"ז]] כתב כי מי שאינו מבין עברית וארמית יקרא פירוש אותו הוא מבין, כגון [[צאינה וראינה]] שנכתב ב[[יידיש]], או פירוש דומה אחר.
 
===זמןעטרות הקריאהודיבון===
במקור הדין בגמרא נאמר: "לעולם ישלים אדם פרשויותיו... '''ואפילו עטרות ודיבון'''". עטרות ודיבון הן המילים הפותחות של פסוק בפרשת מטות, שכולו שמות מקומות{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|לב|ג}}}}. ישנם פרשנויות שונות לגבי הבנת ההדגשה המצוינת במילים 'עטרות ודיבון'. [[רש"י]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|ח|ב}} דיבור המתחיל "ואפי' עטרות ודיבון".}} מפרש כי במקומות שאין בהם תרגום, כגון בשמות מקומות ואנשים, יש לחזור פעם שלישית, ועל כן במקרים אלו יש לקרוא את המקרא פעם שלישית{{הערה|1=כשיטת רש"י נראה גם בדברי [[הרמב"ם]] שכותב "ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים" (הלכות תפילה פרק יג הלכה כה).}}. פירוש אחר מבאר שכוונת ההדגשה היא שיש לקרוא את התרגום גם במקומות שאין הבדל משמעותי בין המקרא לתרגום, כגון בשמות אנשים ומקומות{{מקור}}. וה[[תוספות]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|ח|ב}} דיבור המתחיל "ואפילו".}} פירשו שהכוונה היא שבפסוקים שאין בהם [[תרגום אונקלוס]], יקרא [[תרגום ירושלמי]].
במקור הדין בגמרא נאמר כי לעולם ישלים אדם פרשיותיו '''עם הציבור'''. על כן ההבנה המקובלת היא כי יש להסמיך תקנה זו ל[[פרשת השבוע]]. אף כי אין זמן התחלה וסיום שבועי מוגדר לתקנה, ההמלצה הרווחת היא לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום החל מיום ראשון בשבוע ועד לסעודת שבת בבוקר בשבת הבאה, ולכל היותר עד [[תפילת מנחה]] שלה, בה כבר קוראים את תחילת הפרשה הבאה בסדר הפרשיות. בסדר הלימוד של [[חוק לישראל]] ישנה חלוקה של הפרשה לכמה חלקים לפי ימות השבוע. יש שנהגו להשלים את קריאת הפרשה ביום שישי{{הערה|מנהג [[הגר"א]]}}, ויש שנהגו לקרוא הכל ביום שישי אחרי שחרית{{הערה| מנהג ה[[של"ה]] ו[[האר"י]]}}. מנהג חב"ד לחלק את הקריאה לשלש זמנים: ביום חמישי בערב קטע אחד, ביום שישי אחרי [[חצות]] שוב פעם את כל הפרשה מתחילה ועד סוף, וביום שבת שוב חזרו על החלק השביעי של הפרשה. גם לאחר השבת ישנה אפשרות להשלים את הסדרה הקודמת עד יום רביעי בשבוע שלאחר מכן, או עד [[שמחת תורה]], בה מסיימים את המחזור השנתי של הקריאה בתורה.
 
===קריאת יו"ט והפטרות===