פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הסבר אחר, שמועלה על ידי מלומדי אנגלופון כדוגמת ויליאם פרסי, גורס כי פדרסטיה נוצרה לראשונה ב[[כרתים]] העתיקה בסביבות 630 לפני הספירה כאמצעי לפיקוח על ילודה, יחד עם דחיית [[גיל הנישואין]] לגברים עד שנתם השלושים.
 
ברם, תאוריה אחרת מתייחסת לתפישת המיגדרהיגדר בחברה היוונית בקרב האריסטוקרטיה הגברית של יוון: הם ראו עצמם יוונים שראויים להיקרא גזע 'נאור', אולם לא כללו בהגדרה זו את הנשים היווניות. מכיוון שכך, אם אחד מהם חיפש מערכת יחסים עם אדם שמשתווה לו, היה עליו לחפש גבר נאור אחר. תפישה זו של חברה נאורה, שמחשיבה, בין אלו המשתייכים לתרבותה, רק את הזכרים, איננה יחידה במינה (ראו גם תרבויות שמיות ורומיות לדוגמה), אולם איפוקהאיפוק בצורת הביטוי המינית במסגרת אותה תפישה הינו יחיד במינו בקרב יוון העתיקה בהשוואה לאלו 'בני זמנם'.
 
הכתבים היוונים המוקדמים, בעיקר אלו המיוחסים להומרוס, אינם מתעדים בצורה גלויה מימוש יחסים פדרסטיים באופן רשמי. מספר תאוריות מנסות להסביר את היעדר ההתייחסות לנושא. דעה רווחת אחת היא ההיפותיזה ה[[דורים|דורית]], שנהגתה לראשונה על ידי קיי.או. מולר במאה התשע-עשרה. לפי תאוריה זו, פדרסטיה הוטמעה בחברה היוונית על ידי שבטים דורים, שכבשו את יוון סביב 1200 לפני הספירה. הם יישבו את רוב חצי האי [[פלופונסוס]], כמו גם את איי כרתים, [[סנטוריני]], ו[[רודוס]]. דבר זה אילץ את היוונים ה[[איוניה|איונים]] להידחק ל[[אסיה הקטנה]], אולם ערים חשובות ב[[אטיקה]] ו[[אביה (אי)|אביה]] נותרו בעינן. הסבר נוסף הוא שהסגנון האפי הותיר נושאים מסוימים מחוץ לדיון, ביניהם גם פדרסטיה. למרות הנאמר, עבודותיו של הומרוס מרמזות בעקיפין על יחסים הומואירוטיים, כמו למשל ב[[גנימדס|מיתוס של זאוס וגנימדס]] מתוך ה[[איליאדה]] ובמזמור ההומרי ל[[אפרודיטה]].
פדרסטיה התקיימה במספר דרכים. באזורים מסוימים, כגון [[בויאוטיה]], אוחדו הנער והגבר באופן רשמי וחיו יחדיו כזוג. באזורים אחרים, כגון [[אליס]] פותו הנערים באמצעות מתנות, ובמעטים מהם, כגון [[איוניה]], קשרים כאלו נאסרו על כל צורותיהם. הספרטנים, לעומת זאת, נודעו כמי שמקיימים פדרסטיה בצינעה. בכל מקום בו היה היתר, היה אדם חופשי רשאי בדרך כלל להתאהב בנער, להצהיר על כך בגלוי, ולחזר אחריו, כל עוד הנער, אובייקט החיזור, הפגין את התכונות המהוות תנאי מקדים לקיום פדרסטיה: היה עליו להיות "קאלוס" (καλός), "טוב מראה" ו"אגאתוס" (ἀγαθός), טוב, אמיץ, ישר, וצנוע. הנער נדרש להפגין זהירות ולא להתמסר בקלות. באופן כללי, לתפקיד המאהב היו תכונות רבות דומות לאלו של אפוטרופוס רשמי, שהיה מקביל בתפקידו לזה שמילאו קרובי המשפחה ממין זכר של הנער.
 
משוררים כגון תאוגניס ו[[אנאקראון]] מעידים על עצמם כמי שמעורבים במערכת פדרסטית, וכל אחד מהם מציג אישיות שמגלמת את האידאלים שלו עצמו עבור אותה תרבות. במקרה של תאוגניס, פדרסטיה לובשת משמעות פוליטית ופדגוגית – שיטתו של הגבר האליטיסט להעביר את חוכמתו ונאמנותו למושא אהבתו. ערכיו של אנאקראון הינםהם אירוטיים ודיוניסיים, הווה אומר חושניים ורוחניים, ואינם מופתיים פחות מאלו של תאוגניס. מחקר הסמלים (ה[[איקונוגרפיה]]) של אותה תקופה, כדוגמת ה[[אגרטל]]ים, מהווה אישוש לפרשנות זו: המתנות שהוגשו, והקישור לגימנסיון שמדבר על ערכים פדגוגיים, במקביל לכיתוב של המילה "קאלוס", אשר חוזר על עצמו, ומפאר את יופיו של ה[[ארומנוס]] (הנער הנאהב) ואת תווי גופו המושכים.
 
===בעייתיות===
 
==היבטים חברתיים==
יחסי ה[[אראסטס]]-[[ארומנוס]] עמדו בבסיסן של מערכת החינוך והמערכת החברתית ביוון הקלאסית. הם התאפיינו בנורמות מיניות-חברתיות ייחודיות להם והיוו מוסד חברתי חשוב בקרב בני המעמד הגבוה. יחסים פדרסטיים היו יחסי חונכות זוגיים, אשר קיבלו תוקף מהמדינה, בדמות חוקים שהתקבלו ברוב קולות ופיקחו על מערכות יחסים שכאלו. באופן דומה, הם קיבלו מעמד של קדושה מהמימסד הדתי, כפי שניתן לראות במיתוסים רבים אשר מתארים יחסים כאלו בין אלים לגיבורים ([[אפולו]] ו[[יקינטון (מיתולוגיה)|יקינטון]], [[זאוס]] ו[[גנימדס]], [[הרקולס]] ו[[הילאס]], [[פאן]] ו[[דפניס]]) ובין גיבור אחד למשנהו ([[אכילס]] ו[[פאטרוקלוס]], [[אורסטס]] ו[[פילאדס]]). (היוונים ניסו להציג רושם פדרסטי לגבי שני הזוגות האחרונים למרות שנמצאה עדות נרחבת ששני המיתוסים נועדו במקור לסמל יחסים שווי זכויות.) באופן כללי, הפדרסטיה, כפי שמתוארת במקורות הספרות היוונית, הינההיא מוסד שהיה שמור לאזרחים חופשיים.
 
ממצאים היסטוריים ומיתוגרפיים מרמזים כי יחסים פדרסטיים דרשו את הסכמת אביו של הנער. בכרתים, על מנת שמחזר יוכל לבצע את החטיפה הטקסית, היה על האב לאשר כי הינוהוא ראוי ליחס של כבוד. בקרב האתונאים, כפי שטוען סוקרטס ב"סימפוזיון" של קסנופון, "דבר (מבין הדברים שנוגעים לנער) אינו נשמר בסוד מפני האב כאשר המאהב הוא אידאלי." עניין זה עולה בקנה אחד עם תפקידו הרם של הפטריארך היווני, שאחז בזכות לקבוע את חייהם ומותם של ילדיו. זה גם מתיישב עם החשיבות שהייתה לבן עבור אב. מלבד קשר האהבה שהיה ביניהם, בן היה התקווה היחידה להמשכיות שמו, הצלחתו ותהילתו של גבר יווני. על מנת לגונן על בניהם מניסיונות חטיפה בלתי הולמים, מינו האבות עבדים שכונו "פדגוגוס" על מנת שיסוככו על ילדיהם. על אף הנאמר, לפי אייסכינס, אבות אתונאים נהגו לפלל שבניהם יהיו נאים ומושכים, בידיעה מלאה שכך ימשכו באופן מתמיד את תשומת לבם של גברים ו{{ציטוטון|יהיו מושא לתגרות על רקע תשוקה אירוטית}}{{הערה|ויקטוריה ווהל, "אהבה בין עיי החורבות: האירוטיקה של הדמוקרטיה ביוון הקלאסית", עמ' 5}}
 
בנים נכנסו לקשרים כאלו מגיל שתים-עשרה ועד גיל שמונה-עשרה או תשע-עשרה, על אף שחלק סוברים כי הם התחילו בגיל חמש-עשרה. זה היה גם הגיל לערך שנערות יווניות באו בברית הנישואין – גם הן עם בעלים המבוגרים מהן בשנים רבות. היה הבדל בין שני סוגי ההיקשרויות: אחרי בנים צריך היה לחזר, והם היו חופשיים לבחור את בן זוגם. בנות, לעומת זאת, היו אמצעי להשגת יתרון פוליטי וכלכלי, נישואיהן נקבעו בחוזה שהתבסס על שיקול דעתם של אביה ושל המחזר.
פדרסטיה הייתה הצורה האידאלית של הומואירוטיקה מבוססת גיל, אשר, בדומה לכל יתר המוסדות החברתיים, טמנה בתוכה צורות ביטוי רצויות פחות, כדוגמת זנות או שימוש בנערים-עבדים. למרות זאת, צורות מסוימות נאסרו, כגון התעלסות של עבדים עם נערים (למרות שנשים היו נגישות להם באין מפריע), או יחסי מין עם נערים או בחורים צעירים חופשיים תמורת תשלום. צעירים שבחרו למכור את שירותיהם היו נתונים ללעג וזלזול ומאוחר יותר בחייהם נאסר עליהם לכהן במשרות ציבוריות מסוימות.
 
העמדתו לדין של טימרכוס על ידי פוליטיקאי אתונאי, [[אייסכינס נגד טימרכוס|אייסכינס]], בשנת 346 לפני הספירה, הינההיא דוגמה לאופן בו נעשה שימוש בתקנות אלו לצרכים פוליטיים. בנאומו, [[נגד טימרכוס]], טוען אייסכינס נגד המשך מתן זכויות פוליטיות לטימרכוס – פוליטיקאי מנוסה באמצע חייו, בשל הסיבה שהעביר את ימי בחרותו כנער שעשועים סודי של סדרת גברים אמידים. אייסכינס ניצח במשפטו, וטימרכוס נידון לשלילת זכויותיו האזרחיות (atimia). אולם אייסכינס נזהר מלהודות בדברים שכפי הנראה כל אתונה יודעת: בפלרטוטיו הפרטיים עם נערים יפי תואר, בשיריו הארוטיים שהקדיש לכל הצעירים ובתסבוכות אליהן נכנס כתוצאה מפרשיות אהבים, שמעולם – כך הוא ממהר לציין – לא השיג בתיווך כספי.
 
גם כאשר עמד החוק לצדם, לא היה זה מקרה נדיר שמערכות יחסים לא שרדו, כפי שנאמר על נערים רבים ש{{ציטוטון|לא הייתה בקרבם שנאה יוקדת לאף אדם כמו השנאה שהם רחשו לאיש שהיה מאהבם}}{{דרוש מקור}}. ראו את מקרה [[פיליפוס השני|מותו של פיליפוס השני מלך מוקדון]]. באופן דומה, דרשו הכרתים מהנער להצהיר אם היחסים התנהלו לקורת רוחו ובכך אפשרו לו לבטלם במקרה שהשתמשו נגדו באלימות.
 
==סינרגיה עם ספורט==
מוסד הפדרסטיה היה ישות בלתי נפרדת מענפי הספורט המאורגנים. מקום ההתרחשות העיקרי למפגש בין גברים ונערים, לבילוי זמן משותף, וללימוד הנערים על ידי הגברים את אמנויות הלחימה, ענפי הספורט ופילוסופיה היה ה[[גימנסיון]], אשר בראש ובראשונה שימש מגרש אימונים למקצועות לימוד אלו, והיה אחת מהזירות העיקריות לקיום יחסים פדרסטיים. בפרט, המינהג להתעמל ב[[עירום]] נחשב ראשון במעלה בפולחן היופי וה[[ארוס]], אשר חלחל לחברות הפדרסטיות. {{ציטוטון|הערים אשר להן הנגיעה הגדולה ביותר ל[[התעמלות]]}}{{דרוש מקור}} הינוהוא הביטוי בו אפלטון משתמש על מנת לתאר את המדינות בהן פורחת האהבה היוונית. המילה Gymnastics (התעמלות) במקרה זה, מעבירה לא רק את מידת המשמעת האתלטית, אלא גם, כיוון שהיא נגזרת מהמילה היוונית γυμνός ("עירום"), את העובדה שכל הפעילויות הללו התבצעו על ידי גברים ונערים ללא בגד לגופם, ולכן היו נתונים באופן מיוחד להתפעלות מיופיו של הגוף.
 
יופיו וכוחו האירוטי של הגוף העירום הובלט על ידי המנהג למרוח אותו בשמן לקראת אימון. אספקת השמן להתקשטות שכזו הייתה ההוצאה הגדולה ביותר של הגימנסיון, ודרשה מימון מאסיבי על ידי קופות הציבור או תורמים פרטיים. הפעולה עצמה השתנתה במשך הזמן: בימיה הראשונים נאמר, כי צניעות מנעה מנערים למשוך תשומת לב למיניותם על ידי התמרחות באזורים שמתחת למותניים. עכבה זו, ככל הנראה, כבר נעלמה כלא-הייתה בזמן תקופתו של אפלטון.
 
===גורם צבאי===
אימון צבאי הינוהוא בלתי נפרד מההיבטים החינוכיים האחרים של פדרסטיה כיוון שהזמנים של יוון העתיקה התאפיינו במלחמות מתמשכות, הן מבית והן מחוץ. גילויי גבורה בשדה הקרב זכו להערכה מהסוג הנעלה ביותר, ואחד התפקידים העיקריים של יחסים פדרסטים היה טיפוח אומץ הלב וכישורי הלחימה.
 
==היבטים מיניים==
חומרים מיתוגרפיים מרמזים כי מי שהובא בסוד העניין חווה מצבים אקסטטיים של מסע הנפש אשר הוביל למוות מיסטי ושינוי צורה.{{מקור}} פעילויות דומות עדיין מדווחות כיום בעיסוקיהם של ה[[שמאניזם|שאמנים]].{{מקור}} אם כן, כבר במאה החמישית שכחו היוונים את ההקשר. בשנת 476 לפני הספירה, המשורר [[פינדארוס]], בעבודתו "האודה האולימפית 1" (''Olympian Ode I''), מביע את זעזועו מהרעיון שאלים אוכלים בשר אדם, שבהקשר זה – מהווה מטאפורה שמאנית ברורה. תאוריה הפוכה שמה מבטחה בטקסטים שזוקפים לזכותם (או לרעתם) של הכרתים את מקור המנהג ([[אריסטו]] ואחרים) ומציינת את חריגות דרך ההפצה הגלויה שיוצאת מהכרתים, בעוד שבאזורים (בצפון יוון) הקרובים למקורות האינדו-אירופים לא ידוע על מיסוד השיטה.{{מקור}}
 
מיתוסים היו גם הם אמצעי להעביר סידרה של סטנדרטים מוסריים לסוג כזה של מערכת יחסים. במיתוס של זאוס וגנימדס, כאשר זאוס שולח מתנות והבטחות ל[[טרוס]], מלך [[טרויה]] ואביו של גנימדס, אנשי העת העתיקה מקבלים תזכורת שאפילו שליט גן עדן חייב לגלות התחשבות כלפי אביו של הארומנוס. רבים מהמיתוסים הפדרסטיים האחרים מאגדים בתוכם באופן דומה את נוכחות האב, ומעניקים לאב תפקיד מהותי ביחסים אלו. המיתוסים אף דיברו ישירות אל הצעירים, כפי שניתן לראות בגרסה של [[נרקיסוס|מיתוס נרקיסוס]] שהתגלתה לאחרונה.{{מקור}} גרסה זו, עתיקה יותר מהגרסה המיוחסת ל[[אובידיוס]] ול[[מטמורפוזות]] שלו, הינההיא מעשייה מוסרית שמספרת כיצד נענש נרקיסוס הגאה וחסר הרגשות על ידי האלים על כך שדחה בבוז את כל מחזריו הגברים.
 
==היבטים פוליטיים==