פדרסטיה ביוון העתיקה – הבדלי גרסאות

ברם, תאוריה אחרת מתייחסת לתפישת המיגדרהיגדר בחברה היוונית בקרב האריסטוקרטיה הגברית של יוון: הם ראו עצמם יוונים שראויים להיקרא גזע 'נאור', אולם לא כללו בהגדרה זו את הנשים היווניות. מכיוון שכך, אם אחד מהם חיפש מערכת יחסים עם אדם שמשתווה לו, היה עליו לחפש גבר נאור אחר. תפישה זו של חברה נאורה, שמחשיבה, בין אלו המשתייכים לתרבותה, רק את הזכרים, איננה יחידה במינה (ראו גם תרבויות שמיות ורומיות לדוגמה), אולם איפוקהאיפוק בצורת הביטוי המינית במסגרת אותה תפישה הינו יחיד במינו בקרב יוון העתיקה בהשוואה לאלו 'בני זמנם'.

משוררים כגון תאוגניס ו[[אנאקראון]] מעידים על עצמם כמי שמעורבים במערכת פדרסטית, וכל אחד מהם מציג אישיות שמגלמת את האידאלים שלו עצמו עבור אותה תרבות. במקרה של תאוגניס, פדרסטיה לובשת משמעות פוליטית ופדגוגית – שיטתו של הגבר האליטיסט להעביר את חוכמתו ונאמנותו למושא אהבתו. ערכיו של אנאקראון הינםהם אירוטיים ודיוניסיים, הווה אומר חושניים ורוחניים, ואינם מופתיים פחות מאלו של תאוגניס. מחקר הסמלים (ה[[איקונוגרפיה]]) של אותה תקופה, כדוגמת ה[[אגרטל]]ים, מהווה אישוש לפרשנות זו: המתנות שהוגשו, והקישור לגימנסיון שמדבר על ערכים פדגוגיים, במקביל לכיתוב של המילה "קאלוס", אשר חוזר על עצמו, ומפאר את יופיו של ה[[ארומנוס]] (הנער הנאהב) ואת תווי גופו המושכים.

יחסי ה[[אראסטס]]-[[ארומנוס]] עמדו בבסיסן של מערכת החינוך והמערכת החברתית ביוון הקלאסית. הם התאפיינו בנורמות מיניות-חברתיות ייחודיות להם והיוו מוסד חברתי חשוב בקרב בני המעמד הגבוה. יחסים פדרסטיים היו יחסי חונכות זוגיים, אשר קיבלו תוקף מהמדינה, בדמות חוקים שהתקבלו ברוב קולות ופיקחו על מערכות יחסים שכאלו. באופן דומה, הם קיבלו מעמד של קדושה מהמימסד הדתי, כפי שניתן לראות במיתוסים רבים אשר מתארים יחסים כאלו בין אלים לגיבורים ([[אפולו]] ו[[יקינטון (מיתולוגיה)|יקינטון]], [[זאוס]] ו[[גנימדס]], [[הרקולס]] ו[[הילאס]], [[פאן]] ו[[דפניס]]) ובין גיבור אחד למשנהו ([[אכילס]] ו[[פאטרוקלוס]], [[אורסטס]] ו[[פילאדס]]). (היוונים ניסו להציג רושם פדרסטי לגבי שני הזוגות האחרונים למרות שנמצאה עדות נרחבת ששני המיתוסים נועדו במקור לסמל יחסים שווי זכויות.) באופן כללי, הפדרסטיה, כפי שמתוארת במקורות הספרות היוונית, הינההיא מוסד שהיה שמור לאזרחים חופשיים.

ממצאים היסטוריים ומיתוגרפיים מרמזים כי יחסים פדרסטיים דרשו את הסכמת אביו של הנער. בכרתים, על מנת שמחזר יוכל לבצע את החטיפה הטקסית, היה על האב לאשר כי הינוהוא ראוי ליחס של כבוד. בקרב האתונאים, כפי שטוען סוקרטס ב"סימפוזיון" של קסנופון, "דבר (מבין הדברים שנוגעים לנער) אינו נשמר בסוד מפני האב כאשר המאהב הוא אידאלי." עניין זה עולה בקנה אחד עם תפקידו הרם של הפטריארך היווני, שאחז בזכות לקבוע את חייהם ומותם של ילדיו. זה גם מתיישב עם החשיבות שהייתה לבן עבור אב. מלבד קשר האהבה שהיה ביניהם, בן היה התקווה היחידה להמשכיות שמו, הצלחתו ותהילתו של גבר יווני. על מנת לגונן על בניהם מניסיונות חטיפה בלתי הולמים, מינו האבות עבדים שכונו "פדגוגוס" על מנת שיסוככו על ילדיהם. על אף הנאמר, לפי אייסכינס, אבות אתונאים נהגו לפלל שבניהם יהיו נאים ומושכים, בידיעה מלאה שכך ימשכו באופן מתמיד את תשומת לבם של גברים ו{{ציטוטון|יהיו מושא לתגרות על רקע תשוקה אירוטית}}{{הערה|ויקטוריה ווהל, "אהבה בין עיי החורבות: האירוטיקה של הדמוקרטיה ביוון הקלאסית", עמ' 5}}

העמדתו לדין של טימרכוס על ידי פוליטיקאי אתונאי, [[אייסכינס נגד טימרכוס|אייסכינס]], בשנת 346 לפני הספירה, הינההיא דוגמה לאופן בו נעשה שימוש בתקנות אלו לצרכים פוליטיים. בנאומו, [[נגד טימרכוס]], טוען אייסכינס נגד המשך מתן זכויות פוליטיות לטימרכוס – פוליטיקאי מנוסה באמצע חייו, בשל הסיבה שהעביר את ימי בחרותו כנער שעשועים סודי של סדרת גברים אמידים. אייסכינס ניצח במשפטו, וטימרכוס נידון לשלילת זכויותיו האזרחיות (atimia). אולם אייסכינס נזהר מלהודות בדברים שכפי הנראה כל אתונה יודעת: בפלרטוטיו הפרטיים עם נערים יפי תואר, בשיריו הארוטיים שהקדיש לכל הצעירים ובתסבוכות אליהן נכנס כתוצאה מפרשיות אהבים, שמעולם – כך הוא ממהר לציין – לא השיג בתיווך כספי.

מוסד הפדרסטיה היה ישות בלתי נפרדת מענפי הספורט המאורגנים. מקום ההתרחשות העיקרי למפגש בין גברים ונערים, לבילוי זמן משותף, וללימוד הנערים על ידי הגברים את אמנויות הלחימה, ענפי הספורט ופילוסופיה היה ה[[גימנסיון]], אשר בראש ובראשונה שימש מגרש אימונים למקצועות לימוד אלו, והיה אחת מהזירות העיקריות לקיום יחסים פדרסטיים. בפרט, המינהג להתעמל ב[[עירום]] נחשב ראשון במעלה בפולחן היופי וה[[ארוס]], אשר חלחל לחברות הפדרסטיות. {{ציטוטון|הערים אשר להן הנגיעה הגדולה ביותר ל[[התעמלות]]}}{{דרוש מקור}} הינוהוא הביטוי בו אפלטון משתמש על מנת לתאר את המדינות בהן פורחת האהבה היוונית. המילה Gymnastics (התעמלות) במקרה זה, מעבירה לא רק את מידת המשמעת האתלטית, אלא גם, כיוון שהיא נגזרת מהמילה היוונית γυμνός ("עירום"), את העובדה שכל הפעילויות הללו התבצעו על ידי גברים ונערים ללא בגד לגופם, ולכן היו נתונים באופן מיוחד להתפעלות מיופיו של הגוף.

אימון צבאי הינוהוא בלתי נפרד מההיבטים החינוכיים האחרים של פדרסטיה כיוון שהזמנים של יוון העתיקה התאפיינו במלחמות מתמשכות, הן מבית והן מחוץ. גילויי גבורה בשדה הקרב זכו להערכה מהסוג הנעלה ביותר, ואחד התפקידים העיקריים של יחסים פדרסטים היה טיפוח אומץ הלב וכישורי הלחימה.

מיתוסים היו גם הם אמצעי להעביר סידרה של סטנדרטים מוסריים לסוג כזה של מערכת יחסים. במיתוס של זאוס וגנימדס, כאשר זאוס שולח מתנות והבטחות ל[[טרוס]], מלך [[טרויה]] ואביו של גנימדס, אנשי העת העתיקה מקבלים תזכורת שאפילו שליט גן עדן חייב לגלות התחשבות כלפי אביו של הארומנוס. רבים מהמיתוסים הפדרסטיים האחרים מאגדים בתוכם באופן דומה את נוכחות האב, ומעניקים לאב תפקיד מהותי ביחסים אלו. המיתוסים אף דיברו ישירות אל הצעירים, כפי שניתן לראות בגרסה של [[נרקיסוס|מיתוס נרקיסוס]] שהתגלתה לאחרונה.{{מקור}} גרסה זו, עתיקה יותר מהגרסה המיוחסת ל[[אובידיוס]] ול[[מטמורפוזות]] שלו, הינההיא מעשייה מוסרית שמספרת כיצד נענש נרקיסוס הגאה וחסר הרגשות על ידי האלים על כך שדחה בבוז את כל מחזריו הגברים.