פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
'''נוף מחלון בלה-גרא''' הוא שמו של ה[[צילום|תצלום]] הראשון ב[[היסטוריה]] ששרד, אותו צילם הממציא הצרפתי [[ניספור נייפס]], ככל הנראה בשנת [[1827]]. בתצלום נראה הנוף שנשקף מחלון הסטודיו של נייפס ב[[לה-גרא]]. בספרי היסטוריה של הצילום בצרפתית מכונה התמונה בשם אחר: "Paysage à Saint-Loup-de-Varennes" ("נוף בסן-לו-דה-וארן").
 
התצלום, בגודל 16.5X20.5 ס"מ, נעשה בשיטה שהמציא נייפס, שאותה כינה "הליוגרפיה" (Heliography, רישום-שמש). נייפס עסק בניסויים בחומרים רגישים ל[[אור]] מאז [[1816]], והמציא [[תמיסה|תמיסות]] שונות שמגיבות לקרני [[השמש]]. לשם הכנת תצלום זה הכין לוח [[פיוטר|פְּיוּטֶר]] (סוג של [[מתכת]]) ממורק שנמשח בתמיסת [[ביטומן]] (bitumen of Judea - סוג של זפת). את הלוח הניח בגב [[קמרה אובסקורה]] בעלת [[עדשה]] דּוּ-קְעוּרָה, וחשף אותו לאור במשך למעלה משמונה שעות; הביטומן התקשה באזורים שנחשפו לאור. לאחר החשיפה נשטף הלוח בעזרת שמן [[לבנדר]] ו[[נפט]], שהמיסו את הביטומן באזורים שלא נחשפו לאור ולכן לא התקשו. התוצאה שהתקבלה הייתה תמונה פוזיטיבית קבועה ויחידאית (בלתי ניתנת לשכפול). רבים ניסו לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה-אובסקורה, אך הדימויים שייצרו היו נגטיביים על-פי-רוב (האזורים הבהירים במקור הפכו לשחורים בדימוי), וחמור מכך - הם נעלמו מייד כשהוצאו מהקופסא החשוכה ונחשפו לאור. נייפס היה הראשון שהצליח לקבע את הדימוי.
 
התצלום קשה לקריאה ואינו ברור. רואים בו מצד שמאל את עליית הגג של בית-יונים, ומצד ימין אגף של ביתו של נייפס. במרכז נראה גגו המשופע של אסם, ומאחוריו [[עץ (צמח)|עץ]].
נייפס הגיעה ל[[אנגליה]] עם תצלומו בשנת 1827, במטרה לעניין את האגודה המלכותית בהמצאתו, ובתקווה למצוא לה מממנים. ניסיונותיו לא עלו יפה והוא חזר מאוכזב ל[[צרפת]], כשהוא מותיר את הדימוי הייחודי אצל מארחו, ה[[בוטניקה|בוטניקאי]] פרנסיס באואר (''Bauer''). על גב התצלום רשם באואר: "הליוגרפיה. תוצאות מוצלחות ראשונות שהושגו על-ידי הפעולה הספונטנית של האור על-ידי האדון נייפס משלון-סור-סון. 1827". התמונה עברה ידיים רבות, הוצגה בתערוכה פומבית ב-1898 בטרם נשתכחה ע"י בעליה האחרונים ונעלמה. התצלום, שנזנח במזוודה, התגלה מחדש באנגליה, ב-[[15 בפברואר]] [[1952]] על ידי חוקרי תולדות הצילום, הלמוט ואליסון גרנסהיים (Gernsheim), שרכשו את התמונה עבור אוסף הצילום שלהם. הלמוט גרנסהיים תיארך את הצילום ל-4 ביוני - 18 ביולי 1827.
 
גרנסהיים ניסה לצלם רפרודוקציה של התצלום הישן, שכן את התמונה לא ניתן היה להעתיק או לשכפל (היא נעשתה ללא כל נגטיב), אך גילה שהדבר כמעט בלתי אפשרי. לוח המתכת הממורק, עליו צולמה התמונה, שיקף כבראי את המצלמה שהוצבה מולו. העיתון "טיים" (Time), צוות מ[[הגלריה הלאומית]] ב[[לונדון]] ויועצים ממעבדת המחקר של [[קודאק]] (Kodak) ניסו אף הם להגיע לרפרודוקציה דומה של התצלום המקורי אך ללא הצלחה. התוצאה המירבית אליה הגיעו הייתה עדיין מעוותת ושונה במידה ניכרת מהמקור. לפיכך החליט גרנסהיים לרטש בעצמו את תצלום הרפרודוקציה בעזרת צבעי מים, ואת התוצאה שקיבל תיאר בעצמו כ"דומה רק בקירוב למקור" (Batchen, ''Burning with Desire'', p. 127). אם זאת, את הרפרודוקציה המצויירת פרסם גרנסהיים במאמרים וספרים על תולדות הצילום שפרסם, וציור/צילום זה שב והופיע כמעט בכל ספרי ההיסטוריה של הצילום מאז (כולל הרפרודוקציה המובאת בדף זה).
 
ב-[[1963]], לאחר שהארי רנסום (Ransom) רכש את אוסף גרנסהיים עבור [[אוניברסיטת טקסס]], הועבר התצלום לאוניברסיטה, ושם הוא מוצג כיום במסגרתו המקורית ותחת תאורה מיוחדת. המרכז למחקר במדעי-הרוח על-שם רנסום, אשר מחזיק בבעלות על התצלום כיום, כפוף להסכם עם גרנסהיים, לפיו אין לספק כל רפרודוקציה אחרת של ההליוגרפיה של נייפס מלבד ציור-המים הנזכר-למעלה. חוקר תולדות הצילום באומונט ניוהל (Newhall) פירסם ללא רשות את הרפרודוקציה הלא-מתוקנת במהדורה משנת [[1982]] של ספרו ''The History of Photography''.