קירור רגנרטיבי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ @12040540 שחזור הבוט - לגרסא של משתמש:IKhitron |
|||
שורה 1:
{{להשלים|כל הערך = כן
בהקשר של תכנון [[מנוע רקטי|מנועים רקטי]]ים, '''קירור רגנרטיבי''' (ב[[אנגלית]]: Regenerative cooling) הוא שיטה לקירור תא הבעירה (כדי למנוע התחממות-יתר שלו) בה הדלק הרקטי עצמו משמש כ[[נוזל קירור]] של תא הבעירה. בשיטה זו, הדלק הרקטי לא מתחיל לבעור כתוצאה מהחום שמוזרם אליו כיוון שהוא לא בא במגע עם ה[[מחמצן]], שנמצא במיכל נפרד. הארכיטקטורה של מנוע מקורר רגנרטיבית בנויה בצורה כזאת שהדלק הרקטי מוזרם דרך צינורות מסביב לתא הבעירה או הנחיר כדי לקרר את המנוע. הדלק הרקטי המחומם מוזן לאחר מכן לגנרטור גז מיוחד או מוזרם ישירות לתא הבעירה לבעירה שם.
== היסטוריה ==
{{להשלים
[[קרל וילהלם סימנס]] הציג את קונספט הקירור הרגנרטיבי ב-1857. ב-10 במאי 1898, ג'יימס דוור השתמש בקירור רגנרטיבי והפך לראשון שהצליח לנזל באופן סטטי [[מימן]]. הקונספט של קירור רגנרטיבי הוזכר ב-1903 במאמר של [[קונסטנטין ציאולקובסקי]]. [[רוברט גודרד]] בנה את המנוע המקורר רגנרטיבית הראשון ב-1923, אך דחה את הסכמה כמורכבת מדי.
שורה 21:
== שיקולים מכניים ==
{{להשלים
[[קטגוריה:מנועים]]
|