דברי דוד האחרונים – הבדלי גרסאות

נוסחת הפתיחה של השירה אופיינית לכותרות נבואה: " נְאֻם דָּוִד בֶּן-יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל--מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל."{{הערה|שמואל ב' כ"ג, א'}} במזמור זה מתאר המחבר המקראי את דוד כ[[נביא]]: "רוּחַ יְהוָה, דִּבֶּר-בִּי; וּמִלָּתוֹ, עַל-לְשׁוֹנִי" (שמואל ב' כ"ג, ב'). {{הערה|[[יאיר זקוביץ]], '''צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים - מקראי למדרש חוץ - מקראי''', תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 34}} דוד מעיד על עצמו כי רוח ה' דיברה בו. התבנית 'נְאֻם' הבאה בפתיחת השיר באה להורות כי דוד הוא הדובר בשיר. המילה " נְאֻם" פירושה דברי [[נבואה]], והיא נוסחת פתיחה המעידה על כך שהדובר נבחר על ידי ה' להעביר את דברו. הדבר מעיד על מעמדו הגבוה של הדובר. כך גם מעיד על עצמו דוד בשירה, בפסוק א': "הֻקַם עָל--מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב", על פי ה', 'הֻקַם' למעמד גבוה. [[רלב"ג]] פירש: "והוא מעלת כיסא המלוכה". במזרח הקדום ייחסו יכולת נבואית לשליט. לדעת [[שמואל אברמסקי]], שירה זו אינה דברי נבואה הבאה להעביר את דברי האל כמנהג הנביאים אלא השראה אשר נחה על דוד, אלא לומר דברים על ייעודו כמלך ועל ההבטחה שניתנה לו מפי ה' על הבטחת שילטונו לדורי דורות. דברים אלו נמסרו לדוד על ידי [[נתן הנביא]] וזהו אם כן פירוש ההבטחה הבאה בצורת התגלות ה'.{{הערה|[[שמואל אברמסקי]], '''עולם התנ"ך: שמואל ב'''', תל אביב, דודזון עתי, 1993, ע"מ 176.}} מסורת קדומה זו משתקפת במזמור זה, על יכולת נבואית אשר קיימת אצל המנהיג מייחסת את צליחת רוח ה' על דוד גם בסיפור משיחתו המופיע ב{{תנ"ך|שמואל ב|טז}}.{{הערה|יאיר זקוביץ, '''משמיע שלום מבשר טוב : שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים''', חיפה, אוניברסיטת חיפה, 2004, ע"מ 81}}

 

מזמור מאחת מ[[מגילות קומראן]] שנמצאה במערה 11 (11Q5), אשר בה חלק ממזמורי תהילים ומספרים אחרים בהם מזמור מקביל למזמור זה.{{הערה|[[מנחם קיסטר]], '''מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך ראשון''', ירושלים, יצחק בן צבי, 2009, ע"מ 111}}