מנחת העומר – הבדלי גרסאות

בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, חלישנו איסור לאכול מאכל מחמשת מיני דגן מהתבואה של השנה החדשה לפני שהוקרבהקרבת העומר. בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים מעת שקרב העומר, מותר היה לאכול מהחדש מיד. הרחוקים מבית המקדש שלא יכלו לדעת בדיוק מתי קרב העומר, אכלו מחצות היום ולהלן, "שהם יודעים שאין בית דין (האחראים) מתעצלים בו”בו"{{הערה|{{משנה|מנחות|י|ה}}}}.

משחרב בית המקדש, מעיקר הדין היה מותר לאכול מהתבואה החדשה כבר מבוקר [[ט"ז בניסן]], אבל מכמה סיבות התקין רבן [[יוחנן בן זכאי]] שיהיה יום הנף (הנפת העומר), כלומר יום [[ט"ז בניסן]], כולו אסור.{{הערה|{{משנה|מנחות|י|ו}}}} ה[[רמב"ם]] כותבפוסק כדעת [[רבי יהודה]] במשנה, שבזמן שאין בית המקדש, כל היום כולו אסור [[מדאורייתא|מן התורה]].

תבואה שהשרישה קודם העומר, מותרת החל מהקרבתו. אך אם השרישה אחר העומר, אסור לקוצרה (ראו לעיל) ולאוכלה עד שיוקרב העומר של השנה הבאה.