דרכי היטהרות מטומאה – הבדלי גרסאות

בתלמוד{{הערה|1=תלמוד {{בבלי מסכת |יומא דף |פח עמוד |א}}}} קיים דיון האם "טבילה בזמנה מצווה", כלומר, האם יש מצווה להיטהר ביום המוקדם ביותר האפשרי. על פי הפסיקה המקובלת ההלכה היא ש"טבילה בזמנה אינה מצווה"{{הערה|1={{שולחן ערוך |אורח חיים סימן |תריג סעיף |יא}}}}, אבל כנראה שבזמן שבית המקדש היה קיים הקפידו על זירוז הטבילה במידת האפשר{{הערה|1=ראו "שערי היכל" על מסכת יומא (בהוצאת [[מכון המקדש]]) עמ' תיד הערה 6.}}.

נאמר בתורה על כלי שנטמא ממגע שרץ: "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר"{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא |יא, |לב}}}}. מכאן שגם לאחר הטבילה במקווה קיימת טומאה מסוימת עד הערב, ומצב זה נקרא "טבול יום". גם מי שטובל בלילה - נחשב "טבול יום" עד למחרת בערב{{הערה|שם=הערה_ד}}. דרגת הטומאה שלו היא כ"שני לטומאה", שאסור לו לאכול [[תרומות ומעשרות|תרומה]] והוא אף מטמא אותה במגעו, אבל מותר לו לאכול [[מעשר שני]]{{הערה|1={{משנה מסכת |נגעים פרק |יד משנה |ג}}}}. אך בשונה מכל שני לטומאה, שהחמירו עליו חכמים לטמא משקים במגעו, טבול יום שנגע במשקה אינו מטמא אותו{{הערה|1={{משנה מסכת |פרה פרק |ח משנה |ז}}}}. [[מסכת טבול יום]] במשנה מוקדשת להלכותיה של טומאה קלה זו.