הבדלים בין גרסאות בדף "קתרזיס"

הקתרזיס הוא תהליך המתייחס לחומר הנפשי שהמחזה מעורר, ולא שינוי שעוברת נפשו של הנמען. תהליך זה מציין את עיבודו של אותו חומר נפשי בעזרת מרכיבים מבניים של המחזה ובראשם זיהוי הגיבור הטראגי על ידי נמעני היצירה, כדמות שביצעה מעשה נורא, אך אינה טמאה כי ביצעה אותו בלי כוונת זדון. כך, יכולים הנמענים להרגיש חמלה כלפי דמות הגיבור הטראגיהטרגי ולהעמיד את עצמם במצבה. אם-כן, הקתרזיס הוא שלב ביניים במבנה היצירה, אשר קודם לתחושת החמלה ולכן גם קודם להנאה הטרגית.

הייצוג האמנותי הינוהוא פעילות המבוססת על לימוד והסקה. כלומר, מטרתו של תהליך הייצוג האמנותי היא תבונית. מאחר שההנאה מהייצוג האמנותי היא הנאה אינטלקטואלית, גם הקתרזיס, שנוצר מהמפגש עם אירועים מעוררי פחד וחמלה, הוא אינטלקטואלי, שכן הוא מוביל אותנו להבנת הטבע הכללי של החוויות האנושיות של פחד וחמלה. בנוסף, תיאורי הפחד והחמלה אצל אריסטו מדגישים את הצד התבוני ולא הרגשי ובכך משקפים את היות התאוריה של ה"פואטיקה" בכללותה תאוריה קוגניטיבית העוקבת אחר תהליכים הקשורים בתובנות שכליות ולא תאוריה נפשית השואפת למפות תהליכים רגשיים. אם-כן, פירושו של המונח "קתרזיס" צריך לעלות בקנה אחד עם התאוריה כולה, ולכן יש לתרגמו "הבהרה" אינטלקטואלית.

הקשר בין האירועים המתרחשים על הבמה לבין התפיסה שתופס אותם הקהל מתבטא בכך שהתחושה הטרגית תלויה בתגובתם הרגשית של הנמענים לייצוג של האירועים הטרגיים. מעבר להזדהות עם הדמויות, הצופים צריכים להאמין שאותם אירועים טרגיים יתרחשו בחייהם. הבנת הצופים כי אין להם שליטה על-כך, כאשר התרחשות האירועים אינה תלויה במידת מוסריותם, גורם ללחץ נפשי בקרבם, ואותו לחץ מביא את הדחף לצפות בטרגדיה. כך גם העיצוב האמנותי הכה [[מציאות]]י של הטרגדיה מאפשר את הקתרזיס של אותו פחד, כשהעלילה הטרגית נראית כאפשרות שאותם אירועים יתרחשו בחיי הצופים. כך, הקתרזיס הינוהוא הקלה רגשית מהתחושות המעיקות שקיימות מלכתחילה בקרב הקהל כלפי האפשרות שהאירועים הטרגיים יהפכו לחלק מחייהם.