הזמן הוורוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שנות ה-90 של המאה ה-20
שורה 26:
לאחר עזיבתו של ששון חדל העיתון לצאת לאור, ומספר חודשים הפצתו הופסקה לחלוטין. חודשים ארוכים לאחר מכן, העיתון חזר לפעילות תחת הוצאת [[אגודת הלהט"ב]], בשיתוף עם [[רשת שוקן]] בשמו החדש: [[העיר בוורוד]].
 
במחצית השנייה של [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], שנים משמעותיות בתולדות הקהילה, שימש הזמן הוורוד כלי התקשורת העיקרי שלה. הוא ליווה מאבקים ציבוריים שונים, ביניהם המאבקים נגד ההתבטאויות [[הומופוביה|הומופוביות]] של האישים [[עזר ויצמן]], שהשווה בבית הספר הריאלי בין משכב זכר למשכב בהמה, וזכה בתגובה להפגנות אחדות עד שהתנצל, [[מאיר אריאל]], שהתבטא נגד אורח החיים ההומוסקסואלי בראיון בידיעות אחרונות ו[[זבולון המר]], שמנע את שידורה של תוכנית הטלוויזיה לנוער "קלפים פתוחים" שהוקדשה לנוער חד מיני{{הערה|1={{החינוכית||פרקי התוכנית "קלפים פתוחים"|391}}}}, עד ש"[[בג"ץ קלפים פתוחים]]" הביא אותו לשנות את החלטתו. כמו כן הוא ליווה את ניצחונה של הזמרת [[דנה אינטרנשיונל]] בתחרות ה[[אירוויזיון]] בשנת 1998 ואת מסע הבחירות של [[מיכל עדן]], הנציגה הלסבית הראשונה במועצת עיריית [[תל אביב]], שנבחרה למועצה בבחירות העירונית של 1998.
 
מעבר למאבקים הציבוריים אותם ליווה, היה לעיתון גם פן בידורי, במסגרתו הופיעו פינת רכילות, צילומי אופנה שונים ועוד. במסגרת זו נהג העיתון לערוך מדי שנה תחרות "גבר השנה". זוכי התחרות השתתפו בתחרויות יופי בינלאומיות להומואים שהתקיימו מסביב לעולם, כדוגמת תחרות "[[מר גיי העולמי]]" {{אנ|Mr Gay World}}. מאז סגירת המגזין אין לישראל נציגים בתחרויות כגון אלה{{הערה|1=[http://www.mako.co.il/pride-news/global/Article-c8e08b3528e7f31006.htm?partner=obinsite במדים ותחתונים: חייל המארינס זכה בתואר "מר גיי ארצות הברית"], מאקו, 26.6.2013}}.