רצח הלורד מוין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
דיוק והוספת ציטוט של צ'רצ'יל לערך מרבה הציטוטים
שורה 3:
==ההתנקשות==
[[קובץ:Exhibits at the Lehi Museum IMG 1161.JPG|ממוזער|דגם המשחזר את ההתנקשות ב[[מוזיאון הלח"י]]]]
הלורד מוין, בתפקידו כנציב הבריטי הממונה על המזרח התיכון, נחשב [[אנטי-ציונות|לאנטי ציוני]] מובהק ופעל במלוא כוחו למנוע כניסת יהודים לארץ ישראל. הוא טען בפני [[דוד בן-גוריון]] כי ארץ ישראל לא תוכל לפתור את [[בעיית היהודים]], הציע להקים מדינה יהודית ב[[מערב אירופה]] ואף נקב ב[[פרוסיה המזרחית]] כארץ שתוכל לשמש למטרה זו, לאחר המלחמה ולאחר שיגורשו ממנה התושבים הגרמנים.{{הערה|עמודים 438 - 439 בספר "בן-גוריון" (כרך א') מאת [[מיכאל בר-זוהר]] (ומקורות המצוינים שם)}} לפי הוראותיו של מוין, התערב הציר הבריטי ב[[טורקיה]] אצל השלטונות הטורקיים ודרש לגרש את אוניית המעפילים [[סטרומה]] למימי [[הים השחור]], מקום שבו טובעה על אנשיה ב[[טורפדו]] סובייטי ב-[[24 בפברואר]] [[1942]]. בפרט פעל מוין לקידום הרעיון של הקמת [[קונפדרציה]] עצמאית של "המדיניות הערביות הצפוניות" בחסות בריטית ([[סוריה]] ו[[לבנון]] לאחר שיחרורן מן [[המנדט הצרפתי על סוריה]] ו[[המנדט הצרפתי בלבנון]]; [[עבר הירדן]] ו[[פלשתינה (א"י)|פלשתינה]]) תוך ביטול [[הצהרת בלפור]].
 
שני המתנקשים, חכים ובית צורי, שהו בקהיר שבועות אחדים בעת שהתכוננו להתנקשות, בהם עקבו אחר שגרת יומו של מוין ותכננו את המבצע. ב-6 בנובמבר 1944 ארבו השנים למכוניתו של מוין בסמוך לביתו. כשהגיעה המכונית, פתח אליהו חכים את דלתה, ירה 3 יריות בלורד מוין והרגו, וירה גם בשומרו.
שורה 32:
ההתנקשות עוררה ביקורת קשה בקרב הנהגת [[היישוב]], וכמו כן בבריטניה, גם בקרב גופים שתמכו ביישוב היהודי. באותם ימים בריטניה הייתה עדיין בעיצומה של [[מלחמת העולם השנייה]], והיו שראו בפגיעה בה כפגיעה במאבק מול גרמניה. הנשיא לעתיד [[חיים ויצמן]] אמר כי מותו של הלורד מוין כאב לו יותר ממות בנו.
 
בעקבות ההתנקשות, הודיע [[וינסטון צ'רצ'יל]], שהיה אחד התומכים היחידים בממשלה הבריטית במפעל הציוני (ומי שמינה את לורד מוין, הודיעשהיה עלידידו התנגדותו לציונות. [[ההגנה]] והאצ"ל גינו את ההתנקשות ובעקבות הלחץ נאלץ הלח"י לעצור את פעולות הגרילה ופעילויות הטרור נגד גופים בריטייםהקרוב, עדלתפקידו) סוףעל מלחמתסדק העולםשנפער השנייה.בתמיכתו בקרבבציונות חלק ניכר מהיישוב העברי הפעולה הוגדרה כטרור. [[דוד בן-גוריון]] ו[[משה שרתוק]] שיגרו מברק לראש הממשלה המצרית, [[אחמד מאהר]], ובו כתבוואמר:
 
{{ציטוט|תוכן=אם חלומותינו למען הציונות יסתיימו בעשן אקדחיהם של מתנקשים ומאמצינו למען עתיד הציונות יניבו כנופיות חדשות של גנגסטרים שלא היו מביישים את גרמניה הנאצית, רבים כמוני ייאלצו לשקול מחדש את העמדה שבה החזקנו זמן כה רב ובעקביות בעבר... אם ברצוננו שתיוותר תקווה כלשהי לעתיד שלו ומוצלח לציונות, הפעולות המרושעות האלה חייבות להפסק והאחראים להן צריכים להעקר מן השורש.|מרכאות=כן|מקור=ג'יימס באר, '''קו בחול: בריטניה, צרפת והמאבק שעיצב את המזרח התיכון''', עמ' 295}}
 
[[ההגנה]] והאצ"ל גינו את ההתנקשות ובעקבות הלחץ נאלץ הלח"י לעצור את פעולות הגרילה ופעילויות הטרור נגד גופים בריטיים, עד סוף מלחמת העולם השנייה. בקרב חלק ניכר מהיישוב העברי הפעולה הוגדרה כטרור. [[דוד בן-גוריון]] ו[[משה שרתוק]] שיגרו מברק לראש הממשלה המצרית, [[אחמד מאהר]], ובו כתבו:
:היישוב העברי בארץ והציבור היהודי בעולם כולו נרעשו ונזדעזעו מהרצח של לורד מוין, המיניסטר הבריטי למזרח התיכון, שבוצע בקאהיר לעיני השמש. אנו מתעבים את הרוצחים ורואים בהם כבוגדים בעמם ומביעים אהדתנו לממשלה המצרית בשל הקושי החמור שנגרם על ידי הרצח הזה.{{הערה|{{דבר||רוצחי לורד מוין בוגדים בעמם|1944/11/09|00117}}}}
 
שורה 63 ⟵ 67:
*[[אנשל שפילמן]] (עורך) - '''ההתנקשות בלורד מוין'''. הוצאת בית מורשת [[אורי צבי גרינברג|אצ"ג]], 2005.
*ג'ראלד פרנק - '''המעש'''. הוצאת רשפים, תל אביב, 1963.
*ג'יימס באר, '''קו בחול: בריטניה, צרפת והמאבק שעיצב את המזרח התיכון''', תרגם מאנגלית: בועז וייס. תל אביב: [[אופוס (הוצאה לאור)|אופוס]], 2016. עמ' 291-298.
 
==קישורים חיצוניים==