רצח הלורד מוין – הבדלי גרסאות

הלורד מוין, בתפקידו כנציב הבריטי הממונה על המזרח התיכון, נחשב [[אנטי-ציונות|לאנטי ציוני]] מובהק ופעל במלוא כוחו למנוע כניסת יהודים לארץ ישראל. הוא טען בפני [[דוד בן-גוריון]] כי ארץ ישראל לא תוכל לפתור את [[בעיית היהודים]], הציע להקים מדינה יהודית ב[[מערב אירופה]] ואף נקב ב[[פרוסיה המזרחית]] כארץ שתוכל לשמש למטרה זו, לאחר המלחמה ולאחר שיגורשו ממנה התושבים הגרמנים.{{הערה|עמודים 438 - 439 בספר "בן-גוריון" (כרך א') מאת [[מיכאל בר-זוהר]] (ומקורות המצוינים שם)}} לפי הוראותיו של מוין, התערב הציר הבריטי ב[[טורקיה]] אצל השלטונות הטורקיים ודרש לגרש את אוניית המעפילים [[סטרומה]] למימי [[הים השחור]], מקום שבו טובעה על אנשיה ב[[טורפדו]] סובייטי ב-[[24 בפברואר]] [[1942]]. בפרט פעל מוין לקידום הרעיון של הקמת [[קונפדרציה]] עצמאית של "המדיניות הערביות הצפוניות" בחסות בריטית ([[סוריה]] ו[[לבנון]] לאחר שיחרורן מן [[המנדט הצרפתי על סוריה]] ו[[המנדט הצרפתי בלבנון]]; [[עבר הירדן]] ו[[פלשתינה (א"י)|פלשתינה]]) תוך ביטול [[הצהרת בלפור]].

בעקבות ההתנקשות, הודיע [[וינסטון צ'רצ'יל]], שהיה אחד התומכים היחידים בממשלה הבריטית במפעל הציוני (ומי שמינה את לורד מוין, הודיעשהיה עלידידו התנגדותו לציונות. [[ההגנה]] והאצ"ל גינו את ההתנקשות ובעקבות הלחץ נאלץ הלח"י לעצור את פעולות הגרילה ופעילויות הטרור נגד גופים בריטייםהקרוב, עדלתפקידו) סוףעל מלחמתסדק העולםשנפער השנייה.בתמיכתו בקרבבציונות חלק ניכר מהיישוב העברי הפעולה הוגדרה כטרור. [[דוד בן-גוריון]] ו[[משה שרתוק]] שיגרו מברק לראש הממשלה המצרית, [[אחמד מאהר]], ובו כתבוואמר: