קרב פיסאגואה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
סקריפט החלפות (להיכנע, ניסיו) |
||
שורה 16:
| ראש מדינה ראשון=
| מפקד ראשון={{דגל|צ'ילה|23px}} [[ארסמו אסקאלה]]
| כוח ראשון=סך הכול:
| צד ראשון-אבידות=56 הרוגים{{ש}}124 פצועים
| צד שני={{דגל|פרו||+}}{{ש}}[[קובץ:Flag of Bolivia (state).svg|23px]] [[בוליביה]]
| ראש מדינה שני =
| מפקד שני={{דגל|פרו|23px}} [[חואן בואנדיאה]]
| כוח שני=1,
| צד שני-אבידות=210 נפגעים
| הערות=
שורה 68:
תקוות הצ'יליאנים לתגובה מהירה כוחות הברית לא התממשה; גרוע מכך, כבר לאחר ארבעה ימים מכיבוש פיסאגואה התברר כי קיים מחסור חמור במי שתייה שאמורים לקיים צבא בן 10,000 איש, סוסים ואוכלוסייה אזרחית. בתחילה העדיפו המפקדים להתעלם מן הבעיה, אך לאחר שמספר חיילים [[התאבדות|התאבדו]] בשל הצמא נאלצו לתכנן פתרון. [[לוטננט קולונל]] חוסה פרנסיסקו ורגרה, קצין במשמר הלאומי ושר המלחמה לעתיד, התנדב להוביל כוח סיור אל פנים המחוז לאזור המכרות, ולנסות להשתלט על מקורות מים נוספים. בעודם נעים מזרחה לאורך תוואי מסילת הברזל, הצליחו אנשיו של ורגרה להשתלט על כמה יישובי כורים ומצאו בהם קטרים, קרונות וציוד לתיקונם, פחם, וחשוב מכל, בארות, קרונות מכליות מים ומשאבות. לאחר כיבוש דולורס (Dolores) ב-[[5 בנובמבר]], שלח ורגרה רכבת שהובילה מים בחזרה אל פיסאגואה והמשיך להתקדם דרומה עד אגואה סנטה (Agua Santa), שם למד כי מרבית אנשי חיל המצב של איקיקה עברו לפנים הארץ והשאירו את הנמל כמעט חסר הגנה. ב-[[16 בנובמבר]] הגיע כוח פרשים מאנשיו של ורגרה לחרמאניה (Germania), שם נתקלו במארב של פרשים פרואנים ובוליביאנים. פרשי כוחות הברית פתחו במרדף אך נתקלו בכוחו העיקרי ורגרה העיקרי ונהדפו באבידות כבדות. לאחר הקרב החליט ורגרה לא להסתכן ונסוג בחזרה אל דולורס{{הערה|Sater, עמודים 176-177}}.
ב-[[11 בנובמבר]] עזב בהתאם לתוכנית הצבא הבוליביאני בפיקודו של דאסה את טאקנה ונע דרומה במטרה להגיע אל טאנה. הבוליביאנים לא התארגנו כראוי לצעידה דרך המדבר הצחיח ובמהלך שלושת ימי המסע הראשונים סבלו מאבידות כתוצאה מהמחסור במים, כמו גם מעריקת חיילים בשל התנאים הקשים. כאשר הגיעו לבסוף אל נהר קאמארונס (Camarones), כ-80 ק"מ צפונית לטאנה, הקימו מחנה. כאשר פירקו הבוליביאנים את המחנה ב-16 בנובמבר, לא המשיכו דרומה אלא שבו על עקבותיהם לטאקנה. לכישלון החבירה של דאסה אל הצבא הפרואני-בוליביאני שבדרום תהיה השפעה עצומה על תוצאות המלחמה. הסיבה האמיתית להחלטתו של דאסה נותרה במחלוקת; קיימת סברה כי קיבל [[שוחד]] מהצ'יליאנים, או ששמועות על תכנון
הצ'יליאנים, שציפו לתגובה מהירה מצד כוחות הברית לאחר הכיבוש, נאלצו להתמודד עם מחסור חמור במים בפיסאגואה ובתגובה שלחו בתחילת נובמבר כוח סיור מזרחה, שהצליח להשתלט על מספר יישובי כורים ובהם מים. כוח הסיור ניצל את ההצלחה והמשיך לנוע דרומה עד שנתקל בפרשי כוחות הברית ב-[[16 בנובמבר]]. על אף הניצחון, נסוג הכוח הצ'יליאני צפונה בחזרה עד יישוב הכורים דולורס (Dolores). במקביל ליציאת כוח הסיור, החלו כוחות צ'יליאנים נוספים לצאת מפיסאגואה מזרחה לפנים הארץ ועד ה-[[10 בנובמבר]] התכנסו באזור דולורס במטרה לכבוש את פוסו אלמונטה (Pozo Almonte), אשר שלטה על קווי התקשרות והאספקה לאיקיקה, על מנת לאלץ את מגיניה להיכנע{{הערה|Sater, עמודים 176, 180}}.
מנהיגי כוחות הברית, נשיא בוליביה [[הילריון דאסה]] (Hilarión Daza) ונשיא פרו [[מריאנו איגנסיו פראדו]] (Mariano Ignacio Prado), נפגשו ב[[טאקנה]] והתוו תוכנית לפיה יתקפו את הצ'יליאנים באמצעות שתי זרועות שינועו במקביל מצפון ומדרום, יחברו לצבא מאוחד ויכו את הפולשים. הכוח הצפוני בפיקודו של דאסה שעזב את טאקנה ב-[[11 בנובמבר]], נכשל בהשגת היעד ולאחר שהתקרב למרחק של כ-80 ק"מ צפונית לטאנה שב על עקבותיו מסיבות שלא התבררו לחלוטין. הכוח הדרומי בפיקודו של גנרל בואנדיאה, כינס את כל חיילי כוחות הברית המוצבים באזור טאראפאקה לצבא אחד בן 9,000 איש בפוסו אלמונטה עד ה-[[8 בנובמבר]] וב-[[18 בנובמבר|18]] בחודש הגיע ליישוב אגואה סנטה (Agua Santa). בואנדיאה שלח משם כוח סיור של פרשים צפונה, שם נתקלו בכוחות סיור צ'יליאנים. בתגובה לתנועת כוחות הברית התבצרו הצ'יליאנים, בפיקודו של אמיליו סוטומאיור, בגבעת סן פרנסיסקו המשקיפה על דולורס והמתינו לבואו של צבא כוחות הברית. ב[[קרב סן פרנסיסקו]], שנערך ב-[[19 בנובמבר]] 1879, הובס צבא כוחות הברית ונכשל הניסיון להדוף את הפלישה הצ'יליאנית{{הערה|Sater, עמודים 177-187}}.
== לקריאה נוספת ==
| |||