אהרן אמינוף – הבדלי גרסאות

כיהן בעבר כמזכיר של שלוש [[ועדת חקירה ממלכתית|ועדות חקירה ממלכתיות]]: "[[ועדת עציוני]]", "[[נתיבי נפט|ועדת ויתקון]]" ו"[[ועדת אגרנט]]".

בשנת [[1957]] התגייס אהרן אמינוף ל[[צה"ל]], בתחילהתחילה במסגרת [[שירות ללא תשלום|של"ת]] מוקדם בגרעין [[נח"ל]] של תנועת הנוער [[בית"ר]] ולאחר מכן שירת בנח"ל וב[[פיקוד המרכז]]. השתחרר מצה"ל בשנת [[1960]].

בין השנים 1962 ל- [[1966]] למד אהרן אמינוף ב[[הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים|פקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים]]. בזמן לימדיו עבד במשרד הראשי של [[המוסד לביטוח לאומי]] בירושלים.

במהלך לימודיו, בשנת [[1965]], נשא אהרן אמינוף לאשה את [[עירית אמינוף|עירית מלברגר]] שנודעה לימים כמרצה, [[סופר]]ת וחוקרת [[המקרא]], ה[[תלמוד]] ו[[חז"ל|מחשבת חז"ל]].

עם סיום לימודיו בשנת [[1966]] התמחה אמינוף במוסד לב[[המוסד לביטוח לאומי|ביטוחמוסד לביטוח לאומי]] וקיבל רישיון ל[[עריכת דין]] בשנת [[1968]]. בשנת [[1969]] התקבל לעבודה בהנהלת בתי המשפט בירושלים. הוא הקים את המחלקה לביקורתל[[ביקורת פנימית]] בהנהלת בתי המשפט ועמד בראשה. בתחום אחריותו היו כל בתי המשפט במדינה, לרבות המשרד הראשי של הנהלת בתי המשפט. בין השנים [[1970]] ל- [[1972]] היה אחראי גם על הביקורת הפנימית של בתי המשפט ה[[ערבים|ערביים]] ב[[אזור יהודה ושומרון]], [[רצועת עזה]] וצפון [[סיני]].

בשנת [[1971]] נתמנה אהרן אמינוף ליועץ מקצועי ומזכיר של "ועדת עציוני", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת השחיתות ב[[הליגה הלאומית בכדורגל|ליגה הלאומית לכדורגל]]. בשנת [[1972]] נתמנה למזכיר "ועדת ויתקון", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת פרשת "[[נתיבי נפט]]". באותה שנה התפטר מעבודתו בהנהלת בתי המשפט והחל לפעול כעורך דין פרטי. ב- [[1 באוקטובר]] [[1973]] חזר לשירות המדינה וב- [[6 באוקטובר]], יום פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]], גויס ל[[כוחות מילואים|שירות מילואים]]. אחרי המלחמה מונה לסגן מזכיר "ועדת אגרנט", שהייתה ועדהועדת חקירה ממלכתית לחקר מלחמת יום הכיפורים. עבודת הוועדה ארכה ארבעה עשר חודשים ברציפות. במקביל המשיך בעבודתו השוטפת כמנהל המחלקה לביקורת פנים בהנהלת בתי המשפט.

לאחר סיום עבודתו ב"ועדת אגרנט" יצא בשנת [[1975]] עם משפחתו לשליחות בת שנתיים מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של [[הסוכנות]] היהודית]] ל[[אוסטרליה]]. מגוריו היו ב[[מלבורן]] והוא פעל לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה במדינות [[ויקטוריה (אוסטרליה)|ויקטוריה]], [[ניו סאות' ויילס]], [[קווינסלנד]], [[אוסטרליה הדרומית]] וכן ב[[קנברה]] הבירה.

עם שובו לארץלישראל, בשנת [[1977]], חזר לעבוד בהנהלת בתי המשפט ובדצמבר [[1979]] מונה לשופט ב[[בית משפט השלום]] ב[[עפולה]], לשם עקר עם משפחתו מירושלים. בשנת [[1983]] נתמנה כשופט בפועל של ביתבבית המשפט המחוזי בנצרת, ולאחר מכן במינוי של קבע. בשנת [[2002]] נתמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. הוא ביקר דרך קבע בבתי הכלא בצפון הארץ על מנת לבדוק את תנאי החזקת האסירים בהם. במשך חמש שנים שימש יושב הראשראש של ועדת השחרורים לאסירים. למעלה מעשר שנים שימש כראש ההרכב - [[אב בית דין]] - במשפטי פשעים חמורים.

כשופט עסק גם בתחום [[משפט אזרחי|המשפט האזרחי]], במשפטים מנהליים ומסחריים וב[[עירעורערעור]]ים, כדן יחיד, על החלטות [[בית משפט לענייני משפחה|בית המשפט לענייני משפחה]]. הוא נודע כשופט חרוץ ודייקן המקפיד על מתן [[פסק דין|פסקי הדין]] שלו תוך המועד הקבוע בחוק. נחשב כשופט מחמיר אך ישר והוגן.

במקביל למשרתו השיפוטית בבית המשפט כיהן אהרן אמינוף כאב בית דין ב[[בית דין צבאי]] בדרגת [[רב סרן]].

בנוסף לתפקידיו השיפוטיים שימש אהרן אמינוף בין השנים [[1982]] ל-[[1991]] כמרצה לענייני משפט ב[[אוניברסיטת חיפה]] וב[[המכללה האקדמית עמק יזרעאל|מכללה האקדמית עמק יזרעאל]]. כמו כן שימש בהתנדבות כמרצה אורח ב[[אורנים - המכללה האקדמית לחינוך|מכללה האקדמית לחינוך אורנים]], בבתי ספר, בקיבוצים ובמושבים.

ב-[[28 באוקטובר]] [[2008]], במלאת לאהרן אמינוףלו שבעים שנה, [[פרישה לגמלאות|פרש לגמלאות]]. אהרן אמינוף גר בעפולה, הוא אב לשני בנים ובת וסב לנכדים.