רינה שפירא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
הסרת קישורים עודפים
שורה 3:
 
==קורות חיים==
שפירא נולדה ב[[תל אביב]] ל[[שרגא נצר|שרגא]] ו[[דבורה נצר]], אחות ל[[משה נצר]]. למדה ב[[בית החינוך ע"ש א"ד גורדון|בית החינוך לילדי עובדים ע"ש א.ד גורדון ("בית החינוך בצפון")]] ולאחריו ב[[תיכון חדש]]. בכיתה י"א גויס כל המחזור לצה"ל (מחזור ילידי [[1931]] אליהם הצטרפו ילידי [[1932]] שלמדו באותן כיתות, "מחזור הילדים") למלחמת השחרור. עם סיום המלחמה למדה בסמינר למורים וגננות של זרם העובדים בגבעת השלושה, שתקופת הלימודים בו קוצרה על מנת לאפשר לבוגרים לצאת להוראה ביישובי עולים שהגיעו אז ארצה. במהלך [[1950]] - [[1951]] הייתה בצוות ההקמה וניהלה את בתי הספר ביישוב גורן ב[[הגליל המערבי|גליל המערבי]] וב[[מעברה|מעברת]] [[תל עדשים]] בעמק יזרעאל. ב-[[1952]] החלה ללמוד ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]] בחוגים לסוציולוגיה והיסטוריה כללית. בתקופת לימודיה שימשה כמורה ב[[מעברה|מעברת]] [[תלפיות]] ובקטמון ב[[ירושלים]] ([[1952]]–1952–[[1958]]). בשנת [[1960]] סיימה שפירא את לימודי התואר השני בחינוך ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] וב-[[1961]] החלה בלימודי [[דוקטורט]] בסוציולוגיה של החינוך ב[[אוניברסיטת קולומביה]] ב[[ניו-יורק]]. לאחר קבלת התואר, בשנת [[1965]], שבה לישראל והצטרפה ל[[סגל אקדמי|סגל]] החוגים ל[[סוציולוגיה]] ולחינוך באוניברסיטת תל אביב{{הערה|{{דבר||מינויים באוניברסיטת ת"א|1966/03/20|00307}}}}.
 
בשנים [[1969]]–[[1973]] עמדה שפירא בראש החוג לסוציולוגיה. בשנת [[1973]] קודמה לדרגת [[פרופסור]] חבר ובשנת [[1985]] לפרופסור מן המניין. בין תפקידיה הנוספים באוניברסיטה: [[דיקן הסטודנטים]] ([[1973]] - [[1977]]), ראש בית הספר לחינוך ([[1977]]–1977–[[1982]]) וראש היחידה לסוציולוגיה של חינוך וקהילה. כמו כן היא מונתה לשמש יועצת ל[[רקטור]] האוניברסיטה בנושאי נשים באקדמיה ([[1989]]–[[1993]]) וסטודנטים [[עולים]] ([[1991]]–[[1993]]–1993).
 
לאורך השנים הייתה שפירא מעורבת בוועדות מקצועיות וציבוריות שונות לנושא החינוך, בהן הוועדה למעמד האישה. בשנים [[1977]]–1977–[[1987]] הייתה חברת [[המועצה להשכלה גבוהה]]. מטעם [[המועצה להשכלה גבוהה]] מונתה לכמה ועדות ביניהן הוועדה להסדרת הלימודים במכינות האקדמיות באוניברסיטאות. מטעם [[משרד החינוך והתרבות]] מונתה לעמוד בראש מספר ועדות, בהן ועדה לבחינת המעבר ליום לימודים ארוך, הוועדה להוראת קריאה והועדה לתקצוב תנועות הנוער בישראל. לצד פעילות מקצועית היא מונתה גם לשמש חברה ב[[דירקטוריון]] [[מפעל הפיס]], הנהלת "[[דבר (עיתון)|דבר]]" וחברת ועדת החקירה הממשלתית לבדיקת המצב בבתי הסוהר בישראל. בשנים [[1995]]–[[1998]] עמדה שפירא בראש הוועד המנהל של [[מליאת רשות השידור]].
 
במהלך [[שנות התשעים]] של המאה הקודמת [[העשור הראשון של המאה העשרים ואחת|והעשור הראשון של המאה הנוכחית]] יזמה וליוותה רפורמה חינוכית בתל אביב שעיקרה הענקת אפשרות להורים לבחור באופן מבוקר - באמצעות תהליך של "בחירה מבוקרת" - חינוך לילדיהם בבתי ספר בעלי אוריינטציה חינוכית אופיינית, תוך הקפדה על שמירת שוויון ההזדמנויות לקבוצות שונות באוכלוסייה. במהלך אותה תקופה שימשה יועצת ל[[משרד החינוך]] בנושאי הבחירה - מרחבי חינוך ובתי ספר ייחודיים בקהילות ובמערכת כולה.
שורה 19:
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובצה במקום ה-29 הלא ריאלי ברשימתו של [[רון חולדאי]] "תל אביב 1" למועצת עיריית [[תל אביב-יפו]].
 
בשנת 2015 קיבלה שפירא את התואר "[[יקיר העיר תל אביב-יפו|יקירת העיר תל אביב-יפו]]".
 
פרופ' שפירא נישאה ב-[[1951]] לאורי שפירא מ[[כפר מלל]]{{הערה|{{הצופה||פרסום נישואין|1951/11/16|00707}}}}, כלכלן שעבד עם [[לוי אשכול]] ו[[פנחס ספיר]] ושימש כנציג רשות ההשקעות בארצות הברית, עבר לשוק הפרטי וב[[שנות התשעים]] חזר לעבודה ציבורית ושימש יועצו של [[יצחק נבון]] עת כיהן כשר החינוך. לרינה ואורי שפירא שלושה ילדים.
 
==קישורים חיצוניים==
* {{DOC}}
* {{מעריב|יעקב אגמון|הנסיכה של מפא"י: ראיון|1986/05/08|05200}}