חוק שיווי זכויות האישה – הבדלי גרסאות

המציאות הגלובלית ועידן המידע העכשוויים מספקים לארגונים ובפרט למשרדי הממשלה סביבה דינאמית ומאתגרת בה מתקיים צורך תמידי בהסתגלות ותמרון וזאת על מנת לא לפגר מאחור וביחס לארגונים אחרים. בהתאם לכך גם המוסדות הציבוריים, כמו משרדי הממשלה, הכנסת וחקיקותיה נדרשים להתאים עצמם למציאות העולמית המתפתחת, ובפרט בנושאי שיווי האישה. ממחקר שבוצע בשנת 2015 במטרה לבחון את הגורמים המשפיעים על סטטיסטיקאים וחוקרים ממשלתיים לשלב ניתוחים בהתייחס למין ומגדר במחקריהם, תוך אימוץ השינוי שהוצע על ידי הממשלה ב"תיקון מספר 7 לחוק שיווי זכויות האישה". עלה כי המניעים האפשריים לאימוץ השינוי ולשילוב ניתוחים אלו יכולים להיות רבים ומגוונים, אך המניעים בהם הוחלט להתמקד היו: הכוונה ממשלתית, הכוונה מהממונה הישיר, חינוך מהאוניברסיטה/מכללה, השתתפות עבר בקורס בנושא מגדר, השראה ממחקרים/דוחות של עמיתי עבודה/מחקר, השראה ממחקרים/דוחות דומים בחו"ל, דחף אישי, ראיית הדבר כהכרח מנקודת מבט נשית, והיכרות עם "תיקון מספר 7 לחוק שיווי זכויות האישה".

 

עם גיבוש [[האומות המאוחדות]] הוצהר במגילה שנכנסה לתוקף בשנת [[1945]], כי אחת ממטרותיו הבסיסיות של הארגון יהיה לאשר מחדש את "האמונה הבסיסית בזכויות אדם, בכבוד וערך האדם ובזכויות השוות שבין איש לאישה." כשסעיף מס' 1 של המגילה הגדיר כי אחת ממטרות האו"ם יהיה לפעול לקידום שיתוף פעולה בינלאומי לעידוד החלת זכויות אדם וחופש בסיסי לכל, ובפרט ללא הבדלי מין. עם ההכרזה על עצמאותה של מדינת ישראל, נקבע כי לנשים תינתן זכות ההצבעה. לאחר שישראל הצטרפה לאו"ם בשנת 1949, בשנת 1951 נחקק בישראל "חוק שיווי זכויות האישה" שביקש להחיל ולקדם שוויון בין המינים. החוק תחילה החיל שוויון בפני החוק ובדיני הירושה בין המינים ומאז התפתח להכיל תחומים נוספים ורבים אחרים. זאת על רקע העובדה כי החקיקה הישראלית התבססה על זו הבריטית שנותרה [[המנדט הבריטי|מתקופת המנדט]], והייתה בעלת מאפיינים לא-שוויוניים כלפי האישה.

בשנת [[1979]] העצרת הכללית של האו"ם אימצה את "האמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה" לאחר שאמנות האו"ם הרוולונטריות לא עבדו בצורה אפקטיבית מספיק למיגור האפליה המינית. ישראל חתמה על אמנה זו בשנת [[1980]] ואשררה אותו בשנת [[1991]]. בשנת 1995 התקיים כנס הנשים הרביעי של האומות המאוחדות ב[[בייג'ינג]], בו נוסח מצע המלצות אפשרי לפעולה, ולפיו יש לחיוב ממשלות לבצע Gender Impact Assessment, כלומר Regulatory Impact Assessment בנושאים הקשורים למין. לבחון את היתרונות, העלויות וההשפעות של מדיניות מוצעת ובכלל זה חקיקה, בהתייחס להשפעתן על נשים. משמע בחינת ההשלכות האפשריות של רגולציה מוצעת על הנשים טרם מועד העמדתן, בצורה כזו שתוביל לקביעת רגולציה מושכלת וטובה יותר ופחות בעייתית. בהשפעת מצע בייג'ינג הלא מחייב, החל משנת [[2002]] שיטה זו אומצה באיחוד האירופי ומספר מדינות אירופאיות נוספות (דירקטיבה 2002/73/EC).