פרנצ'סקו פטרארקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12:
ב-[[1331]] נסע פטרארקה ל[[פריז]], ומשם ל[[פלנדריה]] ול[[גרמניה]]. ב-[[1333]] גילה בעיר [[ליאז']] (כיום ב[[בלגיה]]), כתב יד עתיק ובו נאום של [[קיקרו]]. משם נסע ל[[רומא]] וחזר לאביניון. ב-[[1336]] טיפס עם אחיו ושני משרתים אל פסגת [[מון ונטו]] (הר גבוה ליד אביניון) ובעקבות כך כתב את חיבורו המפורסם "העלייה להר ונטו". כתיבתו בחיבור זה מתאפיינת ברגישות רבה לעולם הטבע וניתן למצוא בו ביטוי לעיסוק בחיים הארציים לעומת ההתמקדות בתאולוגיה ובאל. רעיון זה עומד בבסיס תרבות הרנסאנס.
ב-[[1337]] קנה בית במורדות רכס הרי [[ווקלוז]], שממזרח לאביניון, וחי שם חיי התבודדות בחיק הטבע. הוא כתב מכתבים לחכמי העולם העתיק: [[הומרוס]], קיקרו ו[[ורגיליוס]], כאילו היו בני שיחו. שם גם החל לכתוב את "אפריקה", שירה שנכתבה בשפה ה[[לטינית]] ותיארה את ניצחונו של [[סקיפיו אפריקאנוס]] על [[חניבעל]]. בניסיון להחיות את תפארתם של [[יוון]] ו[[רומא]] [[העת העתיקה|בעת העתיקה]] העניק לו האציל הרומאי ג'יורדנו אורסיני על שירה זו את "כתר [[ער אציל|הדפנה]] של המשוררים" (Poeta Laureato) ב-[[1341]].
ב-[[1343]] ה[[אפיפיור]] [[קלמנס השישי]] שלח את פטרארקה ל[[נפולי]] בשליחות דיפלומטית. ב-[[1345]] גילה פטרארקה בעיר [[ורונה]] [[כתב יד (העתק)|כתב יד]] עתיק ובו מכתביו של קיקרו ל[[טיטוס פומפוניוס אטיקוס|אטיקוס]], [[מרקוס יוניוס ברוטוס|ברוטוס]] ו[[קווינטוס טוליוס קיקרו|קווינטוס]]. ב-[[1346]] מינה קלמנס השישי את פטרארקה לכומר בעיר [[פארמה]], וזיכה אותו בהכנסות מרכוש הכנסייה.
| |||