הבדלים בין גרסאות בדף "משפט הקופים (מחזה)"

מ
הסרה של תבנית ויקישיתוף בשורה ללא קישור לוויקישיתוף
מ (הסרת תו כיווניות)
מ (הסרה של תבנית ויקישיתוף בשורה ללא קישור לוויקישיתוף)
 
==הנפשות הפועלות==
* מתיו האריסון בריידי, היה מועמד שלוש פעמים בבחירות ל[[נשיאות ארצות הברית]], פרקליט ומטיף דת ידוע.[[פופוליזם| פופוליסט]] ונואם [[כריזמה|כריזמטי]], למרות שהוא כבר בשנות השישים המאוחרות או בשנות השבעים המוקדמות לחייו.
* הנרי דראמונד, עורך דין בעל שם שהיה בעבר חברו הקרוב של בריידי. הוא בערך בן גילו.
* ברטראם "ברט" קייטס, מורה בבית הספר התיכון בהילסבורו בשנות העשרים שלו שלימד את תורת ה[[אבולוציה]] תוך הפרת חוק המדינה האוסר על כך.
===מערכה ראשונה===
====תמונה א'====
המחזה נפתח עם הווארד בלייר, תלמיד תיכון מקומי, שמחפש תולעים מול בית המשפט של הילסבורו. מלינדה מופיעה, והם משוחחים על ה[[אבולוציה]]. השיחה עוזרת להסביר לקהל את טענות האבולוציה.
 
כשהם יוצאים נכנסת רייצ'ל. היא מבקשת ממיקר, שמש בית הדין להוציא את ברטראם קייטס מתא כלאו כדי שהוא ורייצ'ל יוכלו לשוחח. מיקר עושה כן. שיחתם של ברט ורייצ'ל מספרת לקהל למה ברט לימד את תלמידיו אבולוציה. רייצ'ל וברט מאוהבים ומתחבקים. מיקר מגיע בזמן שהם מתחבקים באומרו שהוא מוכרח לטאטא. רייצ'ל עוזבת. מיקר מספר לברט שמתיו האריסון בריידי מגיע לעיירה כדי לעזור לתביעה. מיקר מספר על תקופת היותו איש צעיר, כשראה את מתיו האריסון בריידי במהלך אחד מניסיונות הנפל שלו במירוץ לנשיאות ארצות הברית. עורך דינו של ברט לא נחשף, אולם ברט אומר שהעיתון "בולטימור הראלד" דאג לו לעורך דין. ברט ומיקר יוצאים.
תמונה ב' מתרחשת באולם בית המשפט. הנוכחים הם מתיו האריסון בריידי, הנרי דראמונד, טום דאוונפורט, ראש העיר, השופט ורבים מאנשי העיירה (יושבים מאחורי צוותי ההגנה והתביעה וצופים במתרחש). הזמן הוא יום או יומיים מאוחר יותר ובוחרים חבר מושבעים. דאוונפורט, התובע המחוזי המקומי, חוקר את מר באניסטר כדי לראות אם הוא מושבע מתאים בשביל התביעה. באניסטר אומר שהוא הולך ל[[כנסייה]] בימי ראשון, והתביעה מקבלת אותו. דראמונד חוקר את באניסטר, ומתגלה שבאניסטר אינו יודע קרוא וכתוב. דראמונד מקבל את באניסטר לחבר המושבעים. ג'סי דאנלאפ (בעיבוד העברי של [[אברהם עוז]] הוא נקרא בשם קורקין) נקרא לעלות לדוכן. בריידי שואל את דאנלאפ אם הוא מאמין בתנ"ך, דאנלאפ עונה במרץ: "אני מאמין בתורת אלוהים הקדושה. ואני מאמין במתיו האריסון בריידי !"{{הערה|'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 40.}} בריידי חושב שדאנלאפ מתאים. דראמונד מסרב לתשאל את דאנלאפ, ואומר שדאנלאפ אינו מקובל עליו כמושבע. בריידי דורש מדראמונד שיספק סיבה לסירובו לקבל את דאנלאפ, או לפחות ישאל אותו משהו. דראמונד שואל את דאנלאפ "מה שלומך?" ואז אומר שדאנלאפ אינו מתאים.
 
דראמונד מוחה על השימוש במילה "קולונל" כלפי בריידי, בטענה שלא ידוע לו על הישגיו של בריידי בשדה הקרב, שהדבר יוצר הטיה כלפי הנאשם בכך שהוא מעלה את דמות התובע כרוכב על סוס שכל כוחות הצדק מאחוריו. ראש העיר מתייעץ עם השופט והוא מסכים לתת לבריידי מינוי של "קולונל כבוד זמני".
 
ג'ורג' סילרס נקרא לדוכן כמושבע פוטנציאלי. בריידי מתשאל אותו בקצרה ואז מקבל אותו. דראמונד שואל את סילרס מספר שאלות אודות הדת ואחר-כך על האבולוציה, ואז מקבל גם הוא את סילרס. לפתע בריידי נזעק ואומר ש"אם אורח מחשבתם של המושבעים אינו עולה בקנה אחד עם חוקי החברה ודפוסי ההתנהגות שלה." הם אינם מתאימים.{{הערה|'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 44.}} דראמונד מתנגד לכך שבריידי משתמש במילה "בקנה אחד" בריידי מספר לשופט על משפט אנדיקוט בו לדבריו דראמונד בלבל את המושבעים עד כדי כך שהם נתנו פסק דין מוטעה. דראמונד מצהיר ש"כל מה שאני רוצה זה למנוע מאלה שעוצרים את מחוגי הזמן לשפוך את כל הזבל של [[ימי הביניים]] לתוך החוקה שלנו."{{הערה|'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 44.}} השופט קובע שבחירת המושבעים הושלמה ונועל את הישיבה.
השופט פותח את הדיון, והמושבעים נכנסים לאולם. קייטס נמצא אשם. לפני שהעונש נפסק, קייטס מקבל הזדמנות לאמר את דברו והוא אומר שהוא הורשע בעבירה על חוק לא צודק והוא ימשיך להתנגד לחוק הזה. השופט נותן את העונש וקובע שקייטס ייקנס במאה דולר. חלק מהקהל זועם על פסק הדין, אבל רבים מרוצים ממנו. בריידי אומר שהעונש מקל מדי. דראמונד אומר שהוא מתכוון לערער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון של המדינה. הדיון תם.
 
בהמולה שמשתררת בתום המשפט, בריידי מתחיל לנאום בפני הקהל והוא נאבק לדבר כדי שישמעו אותו. הקהל מתחיל לצאת מהאולם, ואנשי הרדיו מכבים את המיקרופונים. בריידי צועק חזק יותר, מנסה ללכוד את תשומת לבו של הקהל. לפתע הוא מתמוטט, כמה אנשים מרימים אותו מתוך כוונה להביא אותו לרופא והוא ממשיך לנאום כאחוז תזזית. הורנבק מלגלג עליו וקורא לו מפסידן פוליטי, מכיוון שהפסיד בשלוש מערכות בחירות לנשיאות ארצות הברית. קייטס שואל את דראמונד אם הוא ניצח או הפסיד במשפט, ודראמונד עונה שהוא זכה בכך שהביא לתשומת לב לאומית את החוק הרע ואם מחר מישהו אחר יעמוד במקומו, קייטס נותן לו כוח לעשות זאת. הורנבק מודיע שהעיתון ישלם את הכסף כדי לשחרר את קייטס בערבות.
 
רייצ'ל נכנסת ואומרת לקייטס שהיא עזבה את בית אביה. היא מספרת לקייטס שהיא ניסתה לקרוא את ספרו של דרווין, אותו היא מראה לו, אולם היא לא הבינה אותו. היא מתנצלת בפני דראמונד ואומרת שהיא פחדה לחשוב, מכיוון שמחשבה יכולה להוליד מחשבות רעות.
 
השופט נכנס ואומר בשקט שבריידי מת. הורנבק מותח ביקורת סרקסטית ארוכה על בריידי, אולם דראמונד עונה לו:
ההפקה הרפרטוארית השנייה בישראל של "משפט הקופים" הייתה ב[[תיאטרון חיפה]] ב-1989. לדעת היוצרים הישראלים, המחזה היה שבוי בשתי תפישות שרידדו אותו: האחת, ה[[אידאולוגיה]] ה[[ליברליזם|ליברלית]] האמריקאית והשנייה היא מוסכמות הבימה האמריקאית של [[המאה העשרים]], שלפיה מחזה פוליטי נוטה להיסחף לעבר [[מלודרמה]] פסיכולוגית. זו מיוצגת על ידי העיתונאי הורנבק. בסיום המחזה הם מציגים את דמותו של דראמונד כמורכבת יותר בעימות המלאכותי שהם יוצרים בינו לבין הורנבק שלפיה סובלנותו של בריידי כלפי אמונתו המוטעית של בריידי, היא "הדת האמיתית". ה[[אופטימיות]] המאפיינת את המחזה מתבטאת גם בסיום המחזה באיחודם של זוג האוהבים, קייטס ורייצ'ל ויציאתם ברכבת מחוץ להילסבורו לעתיד טוב יותר.
 
לדעת היוצרים, שהעלו את המחזה ב-1989, תקופה שהתבטאה בעליית ה[[פונדמנטליזם]] בעולם, הסיום האופטימי אינו במקומו. היוצרים שינו את הסיום האופטימי - כשרייצ'ל וקייטס פונים לצאת מבית המשפט וכמה אנשי עיירה קנאים חוסמים את דרכם החוצה. קורקין לוקח את ספרו של דרווין ושורף ממנו עמוד. המחזה מסתיים כשברקע נשמעים קולות אנשי העיירה בראשות הכומר בראון והם שרים בעוצמה הולכת וגוברת ובדבקות כמו בתפילה.
 
היוצרים גם שינו את עיצוב הדמויות והשמיטו קטעי הבהרה פסיכולוגית, בהם הסיפור על "רקדנית הזהב", המתנה שקיבל דראמונד מהוריו בילדותו, עליה הוא מספר לקייטס. היוצרים השמיטו את השיחה בין הווארד למלינדה, בה נפתח המחזה ודמותה של מלינדה כלל אינה מופיעה בו. הקטע על הקוף שהורנבק מוצא בראשית המחזה הושמט בעיבוד של עוז.
 
==ההפקה המקורית וההפקות החדשות==
"משפט הקופים" [[הצגת בכורה|הועלה לראשונה]] בכיכובם של [[פול מוני (שחקן)| פול מוני]], [[אד בגלי]] וטוני רנדל, בבימויה של מרגו ג'ונס. ב-[[10 בינואר]] [[1955]]. הצגת הבכורה של בתיאטרון הלאומי של [[ברודוויי (תיאטרון)|ברודוויי]] ב-21 באפריל 1955.{{הערה|
[http://xroads.virginia.edu/~ug97/inherit/1955home.html הצגת הבכורה של משפט הקופים בברודוויי - 1955]
}}{{הערה|
 
==קישורים חיצוניים==
* * {{IBDB|מופע|4722|משפט הקופים}}
* {{ויקישיתוף בשורה}}
* {{IBDB|מופע|4722|משפט הקופים}}
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:מחזות אמריקאיים]]
[[קטגוריה:מחזות 1955]]
21,120

עריכות