ויקיפדיה

ברגן-בלזן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ עריכה, הרחבה קלה מטמפלרים (תנועה) ומאנציקלופדית השואה
שורה 1:
{{מחנה ריכוז
|שם=בֶּרגֶן-בֶּלזֶן
|תמונה=[[קובץ:Mass Grave 3 at Bergen-Belsen concentration camp.jpg|250px|קבר המוני במחנה ברגן-בלזן. צולם על ידי חייל בריטי ב-23 באפריל 1945, לאחר שחרור המחנה]]
|כיתוב=קבר המוני במחנה ברגן-בלזן. צולם על ידי חייל בריטי ב-23 באפריל 1945, לאחר שחרור המחנה
|סוג=מחנה מעבר,מחנה השמדה
שורה 7:
|מדינה=גרמניה
|מחוז=[[סקסוניה תחתית]]
|שמות אחרים=
|מחנות נלווים=
|תאריך הקמה=[[4 בפברואר]] [[1943]]
|תאריך סגירה=
|תאריך שחרור=15 באפריל 1945
|מפקדי המחנה=אדולף האס, יוזף קרמר
|צבא משחרר=הצבא הבריטי במסגרת [[בעלות הברית]]
|מספר אסירים בשיא=
|השתייכות האסירים=יהודים, טורקים, פולנים ואחרים
|מספר הנספים=
|מספר תאי גזים=
|מספר קרמטוריומים=לפחות אחד
|שימור היסטורי=
|קואורדינטות=
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=גרמניה|מפה נוספת=סקסוניה התחתונה|שם=ברגן-בלזן|סוג=עיר|רוחב=52.757778|אורך=9.907778|כותרת=לא}}
|מפה מפורטת=
|אתר=
}}
'''בֶּרגֶן-בֶּלזֶן''' (מ[[גרמנית]]:{{שם '''בשפת המקור|שם=Bergen-Belsen''', {{שמע|קובץ=De-Bergen-Belsen.ogg|שפה=גרמנית}}), הנקרא לפעמים רק '''בלזן''', היה [[מחנה ריכוז]] [[גרמניה|גרמני]] בתקופת [[גרמניה הנאצית]]. המחנה ממוקם ב[[סקסוניה תחתית]], מדרום-מערב ל[[עיירה]] [[ברגן, סכסוניה התחתית|ברגן]], ליד [[צלה, סכסוניה התחתית|צלה]].
 
== היסטוריה ==
=== הקמת המחנה ===
מחנה ברגן-בלזן הוקם כמחנה מעבר שיועד בעיקר להחזקת יהודים לצורך "[[תוכנית ההחלפה]]". תוכנית ההחלפה הוצעה למשרד החוץ הגרמני ב-[[4 בפברואר]] [[1943]] על ידי ד"ר אלברכט; מטרתה הייתה לאסוף קבוצות קטנות של יהודים אירופאים, אלפים בודדים בסך הכל, בעלי אזרחות כפולה, בטרם שליחתם ל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]], לצורכי החלפה עם נתינים גרמנים בעלי השפעה שהיו עצורים בידי הבריטים והאמריקאים{{הערה|Note by Dr. Alvrecht of 9 February 1943; PA, Gruppe Inland IIg177.}}
כתוצאה מכך הוחזרו מ[[המנדט הבריטי|פלשׂתינה]] כ-300 אזרחים גרמנים (בתוכם היו נשים [[יהדות פולין|יהודיות פולניות]] אחדות שלא הייתה להן נתינות פלשׂתינית, ועל כן הוחזרו על ידי הבריטים). לצורך החלפות עתידיות הורה [[היינריך הימלר|הימלר]] להכין רשימה של 1,600 יהודים בעלי [[קרוב משפחה|קרובים]] בפלשׂתינה.
 
ב-[[13 בפברואר]] 1943 הכריז שר החוץ הגרמני [[יואכים פון ריבנטרופ]] על הסכמה עקרונית לתוכנית. בהוראות משרד החוץ הגרמני ב-[[2 במרץ]] [[1943]] ל-[[RSHA]] נאמר כי יש לנקוט בכל האמצעים הדרושים להשבתם של עצורים גרמנים בתמורה להחלפתם בנתיני [[מדינת אויב|מדינות אויב]] מ"הגזע היהודי". בקשת משרד החוץ הייתה שכ-30,000 יהודים ממדינות אויב שונות יישמרו זמינים להצעה זו.
 
ה-[[RSHA]] קיבל את ההצעה ממשרד החוץ, בעיקר כיוון שהימלר כבר הורה בדצמבר [[1942]]: כי{{ציטוט|תוכן=היהודים יהודיםהמצויים מ[[יהדותעדיין צרפת|צרפת]],בצרפת [[יהדותוכן הונגריה|הונגריה]]יהודים ו[[יהדותהונגרים רומניה|רומניה]]ורומנים שישאשר להם קרוביםקרובי משפחה בעלי השפעה באמריקה יוחזקוירוכזו כבניבמחנה ערובהמיוחד. במחנותיש מיוחדיםלהעסיקם ובתנאיםבעבודה, נוחים.אך במרץבתנאים 1943שיבטיחו הורהאת [[הימלר]]קיומם עלכשהם הקמתבריאים מחנה מיוחד שאליו יועברוושלמים. יהודים העוניםמסוג עלזה הקריטריוניםהם הבאים:{{הערה|Letterבני ofערובה theיקרי RSHAערך (signed Muller)31 August 1943עבורנו.|מרכאות=כן}}
 
מרץ 1943 הורה [[הימלר]] על הקמת מחנה מיוחד שאליו יועברו יהודים העונים על הקריטריונים הבאים:{{הערה|Letter of the RSHA (signed Muller)31 August 1943}}
#יהודים בעלי קשרי משפחה או קשרים אחרים עם אנשים בעלי השפעה במדינות אויב.
#יהודים שיכולים לשמש בתוכניות החלפה בתמורה לעצירים גרמנים במדינות אויב.
שורה 40 ⟵ 32:
#ראשי ההנהגה היהודית.
 
ליישום התוכנית, הורה הימלר לראש ה-[[WVHA]] (המשרד הראשי למשק ולמינהלומנהל של ה[[אס אס]] (SS Wirtschafts Verwaltungshauptamt), גנרל פוהל[[אוסוולד (Pohl)פוהל]], למצוא מקום מתאים לשכן בו את העצירים. ב[[אפריל]] [[1943]], הגיע פוהל לסיכום עם ראש המחלקה לעצירי מלחמה כי חלק מברגן-בלזן ("stalag 311"), שלא היה מלא, יועבר לידי המשרדו. בהתחלה הוגדר המחנה כמחנה ריכוז לאזרחים (Zivilinterniertenlager) וביוני 1943 הוא הוגדר כמחנה מעצר (Aufenthaltslager). הפיקוד על המחנה הופקד על [[אדולף האס]] {{גר|Adolf Haas (KZ-WVHAKommandant)}}.
 
=== הפעלתו של ברגן-בלזן: 1943 ===
הטרנספורטאמצע הראשוןיוני הגיע1943 הגיעו שני טרנספורטים לברגן-בלזן באמצע יולי 1943, והוא כללשכללו כ-2,300–2,500400 יהודים מפולין, חלקם בעלי אישורים מ[[אמריקה הלטינית]].{{הערה|[http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20775.pdf הערך '''ברגן-בלזן'''] בתוך [[האנציקלופדיה של השואה]] באתר [[יד ושם]]|שם=yadvashem}} אישורים אלו הושגו על ידי מחזיקיהם בדרכים שונות, והייתה בהם הבטחה לקבלת [[דרכון]] בהקדם. הם שוכנו במחנה מיוחד "Sonderlager".
באוקטובר הודיעו הגרמנים כי 1,700 יהודים מבעלי האישורים יעלו על רכבת בדרכם ל[[ברגאו]] שליד [[דרזדן]], כאשר היעד האמיתי היה [[אושוויץ]]. כאשר הגיעה הרכבת ל[[בירקנאו]], הבינו היהודים כי הם מובלים לתאי הגזים; אחת הנשים חטפה נשק מידי חייל גרמני וירתה בו. אחרים הצליחו לפצוע כמה חיילי אס אס גרמנים. בתגובה [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] כמה מהם והשאר נשלחו ל[[תא גזים|תאי הגזים]]. כל יהודי המשלוח נרצחו. בתחילת 1944 נשלחה עוד קבוצה של כ-400 עצירים מברגן-בלזן לאושוויץ. מהמשלוח מפולין נותרו כ-260 יהודים בעלי אזרחות פלשׂתינית והשאר בעלי אזרחות [[ארצות הברית|אמריקאית]].
 
שורה 49 ⟵ 41:
 
=== הגברת המשלוחים למחנה והפיכתו למחנה השמדה: 1944 ===
מתחילת 1944 הגיעו לברגן-בלזן משלוחים שונים במסגרת "[[תוכנית ההחלפה]]" (Austauschjuden), בהם: כ-3,670 [[יהדות הולנד|יהודים מהולנד]], בעלי אזרחויות שונות, 200 מ[[יהדות תוניסיה|יהודי תוניס]] בעלי אזרחות [[איטליה הפשיסטית|איטלקית]] שהועברו ממחנה [[מחנה הריכוז פוסולי|פוסולי די קרפי]], 200 נשים יהודיות צרפתיות שהיו נשואות לחיילים צרפתים וכמה מאות מ[[יהדות יוגוסלביה|יהודי יוגוסלביה]].{{הערה|שם=yadvashem}}
בסוף אפריל שוחררו 222 יהודים מתוך כ-1,300 יהודים שהיו במחנה והחזיקו בדרכון פלשׂתיני: הם הובאו ל[[איסטנבול]] דרך [[וינה]], והגיעו ל[[חיפה]] ב-[[10 ביולי]]. קבוצה נוספת של 301 אסירים בעלי דרכונים לטיניים שוחררה מברגן-בלזן ב-[[21 בינואר]] [[1945]], אך רק 126 מתוכם הצליחו להגיע ל[[שווייץ]], השאר הושארו במחנות בדרך.
 
ב-[[8 ביולי]] 1944 הגיעו לברגן-בלזן 16831681 יהודים מהונגריה במסגרת עסקת [[קורט בכר|בכר]]-[[ישראל קסטנר|קסטנר]] ("[[סחורה תמורת דם]]") והם הושמו במחנה משנה "מחנה ההונגרים" (Ungarnlager).{{הערה|שם=yadvashem}} באישור [[הימלר]], שוחררה לשווייץ (ב-[[20 באוגוסט]]) קבוצה ראשונה של 318 יהודים מ[[רכבת קסטנר]], לאחר משא ומתן ארוך, שוחררו לשווייץ ב-[[6 בדצמבר]] 1,365 היהודים הנותרים. מלבד קבוצת יהודים זו, יהודים נוספים שהגיעו מהונגריה לא שוחררו.
בברגן-בלזן היו ביולי 1944 כ-4,000 עובדים יהודים, שעבדו ב[[עבודות כפייה]] שונות במחנה ובסביבתו.
 
שורה 65 ⟵ 57:
בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר הגיע לברגן-בלזן משלוח של כ-3,000 נשים מ[[אושוויץ]] [[בירקנאו]]; נשים חולות שיצאו מאושוויץ. הם הובלו בקרונות בצפיפות קשה, והוכנסו ל[[אוהל]]ים ללא תאורה, שירותים או תנאים [[היגיינה|היגייניים]] מינימליים. בין הנשים היו כל היהודיות חברות [[תזמורת הנשים באושוויץ|תזמורת הנשים של בירקנאו]] (לאחר מות ה[[מנצח]]ת, ה[[כנר]]ת [[אלמה רוזה]]). ב-[[7 בדצמבר]] [[סופה]] עקרה מספר אוהלים, והנשים נאלצו לעמוד מספר שעות בקור העז תחת מטר שוטף עד שהוכנסו לאוהל המטבח למשך הלילה. למחרת פונו מספר אוהלים של חולים לצורך שיכונן של הנשים. ב-[[2 בדצמבר]] היה מספרם של הכלואים בברגן-בלזן 15,257, מתוכם 8,000 נשים במחנה הנשים; אחת מהם הייתה [[אנה פרנק]] ואחותה מרגוט. על פי מספר עדויות, אנה פרנק מצאה את מותה בברגן-בלזן ככל הנראה במרץ 1945, זמן קצר לאחר אחותה מרגוט.
 
ב-[[2 בדצמבר]] הוחלף פיקוד המחנה ובמקום [[אדולף האס]] (Haas) מונה [[יוזף קרמר]] (Josef Kramer), מי שהיה עד אז מפקד מחנה [[אושוויץ]]-[[בירקנאו]]. למן סוף דצמבר 1944 הובאו לברגן-בלזן אלפי אסירים יהודים ממחנות ריכוז שונים. עשרות אלפי יהודים הגיעו תשושים מ[[מזרח אירופה|המזרח]]. תנאי המחיה במחנה, שלא היה ערוך לקליטת כמויות עצומות של אסירים, התדרדרו מאוד.
 
=== רצח המוני, אסירי צעדות המוות: 1945 ===
שורה 75 ⟵ 67:
| הסבר = המחנה לאחר שחרורו ב[[אפריל]] [[1945]]: בולדוזר צבאי בריטי מפנה גופות לקבר אחים
}}
 
כשנסגר מחנה [[בירקנאו]] הובלו עשרות אלפי יהודים ששרדו בסלקציות בדרכים שונות אל מחנות אחדים בתחומי [[הרייך השלישי]]. לקראת סיום המלחמה התרבו [[צעדות המוות]] והאסירים הובלו מרחקים ארוכים בצעדות שנמשכו ימים רבים ב[[שלג]] ובקור ללא מזון, מים, ביגוד או נעלים ראויות. רבים מהם מתו בדרך מתשישות, רעב או שנרצחו בירי בדרך על ידי הנאצים. חלקם הגיע באפיסת כוחות לברגן-בלזן.
 
שורה 110 ⟵ 101:
 
ב-15 באפריל 1945, [[ב' באייר]] [[ה'תש"ה]], יום ראשון אחר הצהריים, נכנסה קבוצה קטנה של קצינים בריטים אל ברגן-בלזן. הקצינים היו לגמרי לא מוכנים למראות המחנה, תמונות הזוועה שראו גרמו להם לזעזוע גדול. על כך כתב קצין הרפואה הבריטי גלין-יוז (Glyn Hughes):
{{ציטוט|תוכן=... התנאים במחנה לא היו ניתנים לתיאור, שום תיאור או תמונה לא תוכל לתאר את הזוועה ששררה שם בחוץ, אך מה שנגלה לעיננו בפנים היה גרוע עוד יותר. ערימות עצומות של גופות היו פזורות על כל רוחב המחנה במספר עצום מלספור... חלקם נערמו בחוץ וחלקם בתוך הצריפים, בביבים על הדרגשים... ליד הקרמטוריום היה קבר עצום מחציתו מלאה בגופות... צריף הנשים היה מלא בחולי טיפוס, לא היו דרגשים, החולים שכבו על הרצפה והיו כל כך חלשים עד שבקושי יכלו לזוז. ברי המזל מתוכם ישבו על מזרנים דקים, אחרים שכבו על הרצפה. לאחדים היו שמיכות ולאחדים אף זה לא היה. לכמה מהם היו בגדים, אך היו כאלו שהתכסו בשמיכות דקות...|מקור=>The Belsen Trial (n.54)&lrm, עמ' 31}}
 
ביום השחרור ובימים שלאחריו נגלו מראות קשים לעיני המשחררים. מרבית האסירים לא יכלו לזוז ממקומם, הם שכבו על הדרגשים [[מחלה|חולים]], [[עייפות|עייפים]], [[רעב]]ים ו[[צמא]]ים.
שורה 134 ⟵ 125:
 
לאחר [[1957]], עם הפרסום העולמי שנחל יומנה של [[אנה פרנק]], קבוצות גדולות של צעירים החלו לבקר במקום שבו נספתה. ב-[[1959]] ביקר במחנה קנצלר גרמניה [[קונרד אדנאואר]] ובנאום שנשא באזכרה לנרצחים, הבטיח כי היהודים שעדיין חיים בגרמניה יזכו לאותו הכבוד והביטחון כמו כל אזרח אחר. ב-[[1966]] נפתח במקום מרכז שהכיל תערוכת קבע על רדיפת היהודים, עם דגש על המקרה של אנה פרנק ומשפחתה וסקירה על תולדות המחנה. זו הייתה תערוכת הקבע הראשונה בגרמניה בנושא פשעי הנאצים; עם זאת, לא היו באתר צוות מדעי ואירועי זיכרון אורגנו רק על ידי הניצולים עצמם.
 
בשנת [[1985]] התקיים אירוע זיכרון גדול לרגל יום השנה ה-40 לשחרור המחנה, בהשתתפות נשיא גרמניה [[ריכרד פון וייצזקר]] וקנצלר גרמניה [[הלמוט קוהל]]. תשומת הלב הבינלאומית התמקדה בברגן-בלזן, לאחר שהוא נכלל בחופזה בביקורו של נשיא ארצות-הברית [[רונלד רייגן]] ב[[גרמניה המערבית]] באותה השנה, עקב הביקורת שנמתחה עליו על ביקור שערך בבית הקברות שבו נקברו אנשי האס אס. לאחר אירועים אלה, הפרלמנט של [[סקסוניה התחתונה]] החליט להרחיב את מרכז התערוכה ולשכור צוות מדעי קבוע. בשנת [[1990]], תערוכת הקבע הוחלפה בגרסה חדשה במבנה גדול יותר.
 
שורה 142 ⟵ 133:
 
=== בקולנוע ===
בשנת 1985 ניתנה רשות לסידני ברנשטיין, ראש מערך ההסברה הבריטי, להקרין לעולם סרט תיעוד על המחנה. הסרט הוא תיעוד ברגן בלזן בפרט, והוכחה תוך כדי תיעודו לקיום [[השואה]]. הוא צולם על ידי חיילים בריטים ששחררו את המחנה ועל ידי מחלקת ההסברה בצבא בריטניה, ונערך בצמידות למקור על ידי [[אלפרד היצ'קוק]]. הצלמים התלוו לצבא הבריטי במלחמתו על אדמת גרמניה, ובו נראים הניצולים ברגע השחרור, מותשים, חולים, שדופים, ערימות של גופות, ה[[קרמטוריום]] של המחנה וצחנה המוזכרת על ידי כל המשתתפים בסרט. זוועת ברגן בלזן הוקרנה לעולם לראשונה. לצד הניצולים נראים השבויים - אנשי ונשות ה[[אס אס]], בריאים, שמחים וגאים, שבחקירתם על ידי כוחות [[הצבא הבריטי]] הודו בכל המיוחס להם ולא הביעו כל חרטה. ראשי הצבא הבריטי באזור הורו לאנשי ה[[אסהאס אס]] לפנות את הגופות ולקבור אותם, כאשר כל ראשי המחוז הגרמני הובאו למקום בכוח כדי לצפות במתרחש.
 
הסרט אמור היה להיות מוקרן לאזרחי גרמניה המשוחררת מיד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, והתווספו לו קטעים נוספים על כלל מחנות הריכוז וההשמדה ברחבי גרמניה הנאצית. אך נגנז מכיוון שהממשל הבריטי אסר מטעמיו להקרין אותו. בין היתר נטען שהקרנתו בתקופה כה רגישה תחבל במאמצי המעצמות לאחות את הקרע והשבר בחברה הגרמנית לאחר המלחמה, ושאזרחי גרמניה עדיין אינם כשירים נפשית לעמוד מול סרט שהוא מראה לפניהם.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ברגן-בלזן"