נובוסליצה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עיצוב תמונה
Shafi3001 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 65:
|דת=
}}
'''נובוסליצה''' (ב[[אוקראינית]]: '''Новоселиця''', '''נובוסליציה'''; ב[[רומנית]]: '''Noua Suliță''', '''נואה סוליצה'''; ב[[רוסית]]: '''Новоселица'''; ב[[יידיש]]: '''נאוואסעליץ''') היא [[עיר]] במערב [[אוקראינה]] במחוז [[צ'רנוביץ (מחוז)|צ'רנוביץ]], על הגדה המערבית של נהר ה[[פרוט]]. בעיירה מתגוררים כ-7,600 תושבים (נכון ל-2016){{הערה|שם=אוכ}}. נובוסליצה שכנה בעבר על הגבול בין שני חבלי הארץ ההיסטוריים [[בסרביה]] ו[[בוקובינה]]. בין השנים 1774–1877 שכנה העיירה ב[[משולש גבולות|משולש הגבולות]] בין [[האימפריה האוסטרית]] ([[בוקובינה|דוכסות בוקובינה]]), [[נסיכות מולדובה]] שנמצאה בקשרי חסות עם [[האימפריה העות'מאנית]], ו[[האימפריה הרוסית]] ([[חלוקה מנהלית של האימפריה הרוסית|פלך]] [[פלך בסרביה|בסרביה]]).
 
משמעות השם "נובו-סליצה" בשפות הסלאביות הוא "[[כפר]] חדש".
שורה 81:
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] היתה נובוסליצה בקו הארשון של החזית הדרום-מערבית בקרבות בין צבא רוסיה לצבא אוסטרו-הונגריה. לעיירה נגרמו נזקים כבדים, ונובוסליצה האוסטרית הוחרבה. בשנת 1918, לאחר התפרקותן של [[האימפריה העות'מאנית]], [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] ו[[האימפריה הרוסית]], סופחו [[בסרביה]] ו[[בוקובינה]] ע"י [[ממלכת רומניה]], ובכלל זה שני חלקיה של נובוסליצה.
 
ב-28 ביוני 1940, בעקבות [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]], השתלטה ברית המועצות על בסרביה וצפון בוקובינה, ונובוסליצה סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית שבברית המועצות. ב- 5 ביולי 1941, במסגרת ההסכם בין [[גרמניה הנאצית]] לממשלה הרומנית הפאשיסטית בראשות [[יון אנטונסקו]], נכבשו [[בסרביה]] וצפון [[בוקובינה]], ובכללן העיירה נובוסליצה.
 
ב-30 במרץ 1944 נכבשה העיירה על ידי [[הצבא האדום]], ובשנת 1945 סופחה ל[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית|רפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית]]. בשנת 1965 הפכה נובוסליצה לנפה, שכפופות לה 25 מועצות כפריות. החל משנת 1991, עם התפרקותה של ברית המועצות, נמצאת נובוסליצה בשטחה של [[אוקראינה]].
שורה 99:
ב-31 ביולי רוכזו היהודים הנותרים (5,570 על פי עדויות) במרכז העיירה, והוצאו בשיירה לכיוון [[טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)|טרנסניסטריה]] (שטח הכיבוש הרומני באוקראינה הסובייטית, מעבר לנהר ה[[דניסטר]]). כ-4,000 צעדו ברגל, והשאר - חולים, זקנים ונשים עם ילדים - הוסעו בכ-200 עגלות.בדרך לטרנסניסטריה, שהתמשכה מספר חודשים, נספו יהודים רבים ב[[צעדות המוות|צעדות מוות]]. ב[[טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)|טרנסניסטריה]] רוכזו היהודים בגטאות ובמחנות ריכוז - [[ידיניץ]], [[אטאקי]], [[קוסאוץ]], [[ז'מרינקה]], [[ברשד]], [[קושרניצה]], [[שרגורוד]], [[צ'צלניק]] ועוד. רוב בני הקהילה נספו במחנות אלו בחורף של השנים 1942-1941 מקור, רעב, מחלת [[טיפוס הבהרות]] ומחלת ה[[דיזנטריה]]. בחודש מרץ 1944 שוחרר האזור על-ידי חיילי [[ברית המועצות]]. מתוך כ-7,000 יהודים ערב פרוץ המלחמה, שבו לעיירה כ-400 בלבד.
== יוצאי נובוסליצה בישראל ==
בתום מלחמת העולם השניה נדדו חלק ניכר משרידי הקהילה כפליטים ב[[רומניה]]. חלקם עלו ארצה במסגרת [[ההעפלה|העליה הבלתי-לגאלית]], וחלקם עלו בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה. רוב רובם של העולים בני נובוסליצה נשלחו עם הגעתם ארצה להתגורר ב[[מעברה|מעברות]]. יוצאי נובוסליצה, שהיגרו לארצות הברית, קנדה ודרום אמריקה לפני המלחמה החליטו, מתוך דאגה לבני עיירתם ניצולי השואה, להקים עבורם שכונת מגורים. הפעילה המרכזית במיזם זה הייתה ח"כ [[חנה למדן]], יוצאת העיירה. בעזרת תרומתו של מקס פקר, יוצא העיירה מפרותושב פרו, הוקמה ב-1953 ב[[רמת השרון]] שכונה ליוצאי נובוסליצה שעלו לארץ לאחר קום המדינה. במשך שנים נקראה שכונה זו "שיכון פקר". בית הכנסת "יד ושם לזכר קדושי נובוסליצה" שבשכונה נחנך בשנת 1963, ועל קירותיו מונצחים שמות בני משפחותיהם של יוצאי העיירה שנספו בשואה.
 
[[קובץ:Novoselic Memorial.JPG|שמאל|ממוזער|300px|[[אנדרטה]] לזכר קורבנות [[השואה]] ב[[נובוסליצה]] שב[[בסרביה]]. האנדרטה מוצבת בחצר בית הכנסת "יד ושם לזכר קדושי נובוסוליצה" ב[[רמת השרון]]]]