שאנגחאי – הבדלי גרסאות

בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] הגיעו לשאנגחאי כעשרים אלף [[פליטים]] [[יהודים]] מ[[גרמניה]] ו[[אוסטריה]], שנמלטו מן השלטון ה[[נאצים|נאצי]]. חלקם הגיעו לעיר באמצעות [[אשרה (ויזה)|אשרות]] שהנפיק להם [[פנג שאן הו]], הקונסול הכללי של סין ב[[וינה|ווינה]], שפעל בניגוד להוראות הממונה עליו. הפליטים היהודים התגוררו ברובע [[הונגקואו]], שבשנות מלחמת העולם השנייה הפך ל"גטו שאנגחאי". למרות היות העיר תחת כיבוש יפני מאז 1937, תנועת היהודים לא הוגבלה, אולם תנאי המחיה שלהם היו קשים, על רקע המחסור החמור במזון ובציוד בסיסי וכתוצאה מקושי במציאת מקורות הכנסה. בין הפליטים תלמידים רבים מ[[ישיבת מיר]] שהייתה הישיבה הגדולה היחידה שניצלה מן השואה.

 

 

שילוב התנאים שנוצר עם כניעת היפנים וסיום המלחמה, הקמת מדינת [[ישראל גוריון|ישראל]] וכן [[מלחמת האזרחים הסינית]] בין הלאומנים לקומוניסטים, פתח את שערי העיר. יהודים רבים בחרו לעזוב, חלקם לישראל וחלקם למדינות אחרות.

 

 

 

כיום מתגוררים בשאנגחאי כ-2,000 יהודים רובם [[איש עסקים|אנשי עסקים]], [[דיפלומט]]ים ו[[סטודנט]]ים, המקבלים שירותי דת וקהילה מ[[בית חב"ד]] המקומי, המתפעל גם [[מסעדה]]. בשנים האחרונות קמה בשאנגחאי קהילה ספרדית צעירה המקיימת ארוחות שבת ופעילויות חברתיות לציבור המקומי ולישראלים השוהים במקום. ברובע בו היה גטו שאנגחאי נפתח ב-1999 מחדש בית הכנסת "אהל רחל" ולידו מוזיאון וחדר הקרנה המתארים את חיי היהודים בעיר.