משה חיים לאו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 20:
בשנת 1929, בכנסייה השנייה של אגודת ישראל ב[[וינה|ווינה]], הציע שכל אישה בישראל תתרום באופן קבוע בעת הדלקת [[נרות שבת ויום טוב|נרות שבת]] סכום כסף להקמת מוסדות חינוך לאלה שאינם מסוגלים ללמוד בישיבות. כמו כן הציע להקים מפעלים ומקורות תעסוקה לעובדים חרדיים כדי שלא יצטרכו לחלל שבת במקומות עבודה אחרים.
לאחר שבן דודו, הרב [[יהודה מאיר שפירא]], עזב את כהונתו כרב העיר פיוטרקוב ועבר לכהן כרבה של לובלין, נקרא הרב משה חיים לאו לרשת את מקומו כרב העיר פיוטרקוב. בג' במרחשוון תש"ג (נובמבר 1942) נלקח עם יהודי יהודי העיר ל[[טרבלינקה]]. נספה ביחד עם בני עדתו שם בי"א מרחשוון תש"ג (נובמבר 1942). עמו נספה בנו שמואל יצחק. באופן פלאי נפגשו יהודי פיוטרקוב עם יהודי פרשוב מעט לפני ההשמדה, וקהילת פרשוב שלא בחרה רב מעת עזיבת הרב לאו, עדיין ראתה בו את רבם. הרב לאו, שכאמור לעיל נודע כנואם בחסד, רומם את רוח עדותיו, בשעות הקשות לפני ההשמדה וחיזק אותם בהסבירו את חשיבותה של מצוות קידוש ה', שהיא "המצווה האחרונה" שנותרה להם. רעייתו, הרבנית חיה, נספתה מאוחר יותר במחנה [[ראוונסבריק]]. בנו מהנישואין הראשונים, יהושע יוסף (שיקו), עלה, כאמור, לארץ לפני השואה, ובניו מנישואיו השניים, [[נפתלי לאו-לביא]] (לימים קונסול ישראל בניו יורק) ו[[ישראל מאיר לאו|ישראל מאיר]] (לימים [[הרב הראשי לישראל]]), שרדו את השואה ועלו לארץ ישראל. נכדו הרב [[דוד לאו]] הוא הרב הראשי לישראל.
על שמו ישיבת חיי משה בירושלים.
| |||