המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: גינאה
אין תקציר עריכה
שורה 29:
 
==תקציר מהלך המלחמה==
 
המלחמה בחזית האוקיינוס השקט הייתה בעיקרה בין [[ארצות הברית]] ליפן, מלחמה עקובה מדם שנמשכה שלוש שנים וחצי. הקרבות היו בעיקר בים, בין חילות האוויר והים, וכן ביבשה - כיבוש איים על ידי [[חיל הנחתים האמריקני|נחתים]] אמריקניים בין [[1942]] ל־[[1945]]. היפנים נלחמו בעוז וגבורה, עד האיש האחרון, והקשו את הכיבוש האמריקני. היפנים, שהשתלטו על שטחים נרחבים, בעיקר ב[[דרום-מזרח אסיה]], נהגו באכזריות רבה כלפי התושבים והשבויים.
 
שורה 35 ⟵ 36:
[[קרב מידוויי]] היה נקודת המפנה ולאחריו החל מצב היפנים להידרדר והיוזמה עברה לידי בעלות הברית. בעוד שבאירופה המלחמה הסתיימה בחודש מאי [[1945]], ב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]] תמה המלחמה רק באוגוסט (בין השאר מכיוון שארצות הברית העדיפה לרכז מאמציה באירופה), לאחר ששתי [[פצצת אטום|פצצות אטום]] הוטלו על היפנים וגרמו נזק רב בחיי אדם וברכוש. יפן חתמה על כתבי הכניעה על סיפון [[אוניית מערכה|אוניית המערכה]] "מיזורי", בפני הגנרל האמריקני, [[דאגלס מקארתור]], ותמה סופית [[מלחמת העולם השנייה]].
 
==מהלך המלחמה==
==ההתקפה היפנית על פרל-הארבור==
 
{{הפניה לערך מורחב|המתקפה על פרל הארבור}}
ב-[[1937]] פתחה יפן ב[[מלחמת סין-יפן השנייה]]. ב-[[27 בספטמבר]] [[1940]], הצטרפה יפן ל[[מדינות הציר]] בחתימה על [[ההסכם התלת צדדי]]. ב-[[26 ביולי]] [[1941]] נכנס לתוקפו ה[[אמברגו]] שהטילו האמריקאים על יפן, וכל הנכסים בבעלות יפנית ב[[ארצות הברית]] הוקפאו. יפן החליטה לצאת למסע כיבושים במזרח הרחוק, ולצורך כך פעלה לחסל את הכוח הימי והאווירי של בריטניה וארצות הברית בנרחבי האוקיינוס השקט.
ב־[[7 בדצמבר]] [[1941]] החלו היפנים במתקפת פתע על הבסיס הימי המרכזי של ארצות הברית ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]], פרל הארבור (נמל הפנינים) שב[[הוואי]]. מפציצים יפנים תקפו בשני גלים את אוניות הצי שבנמל ואת שדות התעופה. האמריקניים לא שיערו כי היפנים ירחיקו עד הוואי ויתקפו שם, מה עוד שהיפנים ערכו פעולות הטעייה. 19 אניות אמריקניות הוטבעו, 5,000 חיילים נהרגו ונפצעו, עשרות מטוסים הושמדו על הקרקע. למזלם של האמריקאים [[נושאת מטוסים|נושאות המטוסים]] שהו מחוץ לנמל ולכן לא נפגעו.
 
===חיסול ציי בעלות הברית===
{{הפניה לערך מורחב|המתקפה על פרל הארבור}}
ב־[[7 בדצמבר]] [[1941]] החלובצעו היפנים במתקפתאת [[המתקפה על פרל הארבור]], מתקפת פתע על הבסיס הימי המרכזי של ארצות הברית ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]], פרלבמטרה הארבורלחסל (נמלאת הפנינים)היכולת הצבאית של שב[[הוואיארצות הברית]]. מפציצים יפנים תקפו בשני גלים את אוניות הצי שבנמל ואת שדות התעופה. האמריקניים לא שיערו כי היפנים ירחיקו עד הוואי ויתקפו שם, מה עוד שהיפנים ערכו פעולותבמזרח הטעייההרחוק. 19 אניות אמריקניות הוטבעו, 5,000 חיילים נהרגו ונפצעו, עשרותועשרות מטוסים הושמדו על הקרקע. למזלםעם של האמריקאיםזאת, [[נושאת מטוסים|נושאות המטוסים]] של ארצות הברית שהו מחוץ לנמל ולכן לא נפגעו.
 
בנוסף ועל מנת לחסל כל כוח אשר יכול היה להוות בעיה בפני השתלטות על אזור נרחב זהלמחרת, הריהתקיפו שיום לאחר ההתקפה על נמל הפנינים,היפנים הותקףאת שדה קלארק אשר באי לוזון ב[[הפיליפינים|פיליפינים]]. בשדה תעופה זה חנו באותו הזמן [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] מסוג P-36 ו-P-40 וכן מפציצים מסוג [[B-17]]. תוך מחצית השעה מרגע ההתקפה, הפך הכח האווירי של ארצות הברית במזרח הרחוק לשבר כלי העולה בלהבות וכל אשר נותר לגנרל [[דאגלס מקארתור]], מפקד הכוחות האמריקנים במזרח הרחוק, לעשות, היה לחכות ל[[המערכה בפיליפינים (1942-1941)|פלישה אשר לא בוששה לבוא]].
 
בינתיים, הייתה [[בריטניה]] מודעת לכך כי יפן עומדת כפי הנראה להתקיף אזורים שונים במזרח הרחוק ועל כן, החליטה להקדים תרופה למכה בשולחה שתי אוניות מלחמה, אוניית המערכה "[[אה"מ פרינס אוף ויילס|פרינס אוף ויילס]]" וכן [[סיירת קרב|סיירת הקרב]] "ריפלס", שתי אוניות אשר היו בפיקודו של תתב-אדמירל תום פיליפס. בתאריך [[9 בדצמבר]] 1941, כיומיים לאחר ההתקפה על פרל הארבור ולאחר שנחתו כוחות יפנים בצפון [[מלזיה]] ודרום [[תאילנד]] בתחילת מסעם לעבר [[סינגפור]], נשלחושלחו שתיהבריטים האוניותאת הללותת-אדמירל כאשרתום הןפיליפס מלוותעם עלאוניית ידי ארבעהמערכה "[[משחתת|משחתות]]אה"מ עלפרינס מנתאוף לעצורויילס|פרינס נחיתהאוף אפשריתויילס]]" נוספתו[[סיירת צפונהקרב|סיירת יותר על החוף המלזי. המודיעין היפני, אשר ידע מזה זמן על קיומו של כוח זה (שהיה ידוע בשםהקרב]] "כוח Zריפלס") והיה מודאג ביותר בגללו, התריעמלוות בפניעל המפקדהידי היפניתארבע אשר הייתה מצויה ב[[סייגוןמשחתת|משחתות]], על האפשרות כי האוניות הללו יצאו לדרכן וכי אין הן מוגנות על ידי מסך התותחים האנטי אוויריים בנמללאיזור סינגפור. מיד לשמע ידיעה זו, יום לאחר יציאתן של האוניות, הוזנקו לדרכםלעברם כ-84 מטוסים יפניים (מפציצים בינוניים וכן מפציצי [[טורפדו]]) על מנת ללכודשהשמידו את האוניות ולנסות להשמידן. ואכן, ההתקפה האווירית היפנית הוכתרה בהצלחה.
 
בכך, הקיץ הקץ על שלושת הכוחות המשמעותיים במזרח הרחוק אשר יכלו להוות מכשול בפני הכוחות היפניים המתקדמים במהירות ומעתה ואילך, הייתה הדרך פנויה בפניהם להמשך הכיבוש.
 
[[קובץ:Franklin Roosevelt signing declaration of war against Japan.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|פרנקלין רוזוולט]] חותם על הכרזת מלחמה נגד יפן, דצמבר 1941]]
בעקבות המתקפה על פרל הארבר, הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|פרנקלין רוזוולט]] הכריז על מצב מלחמה נגד [[האימפריה היפנית|יפן]]. ביפן תמכו [[איטליה הפאשיסטית|איטליה]] ו[[גרמניה הנאצית|גרמניה]] (מדינות "[[מדינות הציר|הציר]]" האחרות), אם כי שיתוף הפעולה המעשי של האחרונות עם יפן היה אפסי. לצד ארצות הברית עמדו [[בעלות הברית]], בראשן [[בריטניה]] ולצדה [[אוסטרליה]], [[ניו זילנד]], [[דרום אפריקה]], [[קנדה]] וכן הכוחות ההולנדיים במזרח הרחוק. באופן הצהרתי, בעיקרו, תמכו בבעלות הברית גם [[מקסיקו]] והרפובליקות של מרכז אמריקה.
 
===ההשתלטות היפנית בדרום-מזרח אסיה===
{{הפניה לערך מורחב|הזירה הדרום-מזרח אסייתית}}
תוך חצי שנה הצליחו היפנים לכבוש שטחים נרחבים בדרום-מזרח אסיה: [[וייק (אי)|וייק]], [[גואם]], [[הפיליפינים]], [[הונג-קונג]], [[בורמה]], [[תאילנד]], [[מלאיה]], [[סומטרה]], [[ג'אווה]] ו[[בורניאו]]. ככלל, היו איים אלו מוחזקים על ידי שלוש מדינות עיקריות, [[הולנד]], [[ארצות הברית]] ו[[בריטניה]]. כאשר [[קרב מלאיה|נכבשה מלאיה]] והכוחות הבריטיים האחרונים נטשוה ב-[[30 בינואר]] [[1942]], כאשר הם מפוצצים מאחוריהם את מעבר ג'והור, היה ברור כי [[קרב סינגפור|הפלישה היפנית לסינגפור]] עצמה אינה רחוקה. תוך שבוע ימים אספו היפנים את כוחותיהם וחצו את המצר, והכוחות בסינגפור נכנעו ב-[[15 בפברואר]] באותה שנה. משם, המשיכו היפנים [[קרב איי הודו המזרחית|במסעם לג'אווה]] אשר הייתה תחת שלטון הולנדי. מכיוון שהולנד עצמה הייתה כבושה וממשלתה ניהלה את המלחמה מאנגליה, הרי שלא הייתה שום אפשרות לשלוח תגבורת אף אם הייתה כזאת והאי הגדול, יחד עם בירתו [[בטאוויה]] (אשר זמן קצר לאחר מכן יוסב שמה ל[[ג'קרטה]]) נפלו כחודש אחר כך, ב-[[8 במרץ]].
שורה 58 ⟵ 63:
ב-18 באפריל ביצעו האמריקאים את [[הפשיטה של דוליטל]] (Doolittle), ובה הפציצו מטרות שונות ביפן. הפשיטה הייתה הישג סמלי בלבד, אך היא העלתה את המורל האמריקני, וגרמה למבוכה ביפן.
 
===המפנה: קרב מידוויי===
{{הפניה לערך מורחב|קרב מידוויי}}
בתחילת מאי 1942 נערך אחד הקרבות החשובים בדרך למפנה - [[קרב ים האלמוגים]]. הקרב הסתיים ללא ניצחון ברור של אחד הצדדים, אולם הנזק שספגו הצדדים והניסיון שצברו במהלך הקרב ולאחריו שימשו אותם כהכנה לקראת הקרב הבא - קרב מידוויי שנערך בתחילת יוני.
שורה 64 ⟵ 69:
ביוני [[1942]] התהפך הגלגל ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]]. בקרב מידוויי הפציצו מטוסים אמריקנים, שהמריאו מנושאות מטוסים, אוניות ונושאות מטוסים יפניות. ליפנים נגרם נזק רב, וארבע נושאות המטוסים שלהם הוטבעו. קרב מידוויי נחשב לקרב מכריע, ואחד הקרבות הימיים הגדולים בהיסטוריה. היפנים איבדו בעקבותיו את היוזמה ההתקפית, ומכאן ואילך נדחקו חזרה יותר ויותר כלפי איי יפן.
 
===המתקפה על יפן===
[[קובץ:WW2 Iwo Jima flag raising.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי ארצות הברית [[הנפת הדגל באיוו ג'ימה|מניפים את הדגל לאחר כיבוש איוו ג'ימה]]]]
בעקבות קרב מידוויי החלה ארצות הברית במתקפה לכיוון יפן - בשנים [[1942]]-[[1945]] – הכוחות האמריקנים ניהלו מערכת כיבושים מחדש של אותם אזורים שיפן השתלטה עליהם. המתקפה התנהלה בשתי זרועות בפיקוד אמריקני.