פוליסטירן – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Styropian.JPG|ממוזער|שמאל|250px|גוש קלקר]]

'''פוליסטירן''' התגלה בשנת-[[1839]] על ידי אדוארד סימונסקי, רוקח מ[[ברלין]]. מלבנה, השרף של עץ ה[[פאולוניה]], הוא זיקק חומר שמנוני, מונומר אותו הוא כינה "סטירול", מספר ימים אחר כך מצא סימון שהסטירול הסמיך, כנראה בגלל חמצון, הפך לג'לי אותו הוא כינה תחמוצת סטירול ("סטירולוקסיד"). ב-[[1845]] הכימאי האנגלי [[ג'ון בלית']] והכימאי הגרמני [[אוגוסט וילהאלם פון הופמאנן]] מצאו כי אותה טרנספורמציה של סטירול מתרחשת בהיעדרות חמצן. הם קראו לחומר שלהם מטאסטירול. ניתוח מאוחר יותר, הראה כי החומר זהה באופן כימי ל"סטירולוקסיד".

ב-[[1866]] זיהה מארסלין ברת'לות כהלכה את ההתהוות של מטאסטירול מסטירול כתהליך פולימרי. כ-80 שנה חלפו עד שהובן כי חימום של סטירול מתחיל תגובת שרשרת שיוצרת מאקרומולקולה, בעקבות התיזה של הכימאי האורגני הגרמני [[הרמן סטאדינגר]] ([[1881]] - [[1965]]). חברת [[אי גה פארבן]] החלה לייצר פוליסטירן בלודוויגסהאפן, גרמניה, בערך ב-[[1931]] בתקווה כי זה יהיה תחליף ראוי ליציקות [[אבץ]] ביישומים רבים. הצלחה הושגה כאשר הם פיתחו כור (ריאקטור) המפיק את החומר ובתהליך [[שיחול]] (אקסטרוזיה) מייצר פוליסטירן מוקצף (בצורת כדוריות) (הנקרא בישראל קלקר).

פוליסטירן מוצק טהור הוא חסר צבע, [[פלסטיק]] קשה המוגבל בגמישותו. אפשר להזריקו לתוך תבניות עם פרטים עדינים. פוליסטירן יכול להיות שקוף או בצבעים שונים. הפוליסטירן חסכוני ושימושי לייצור דגמי הרכבה מפלסטיק, סכו"ם פלסטיק, מארזי תקליטורים ומוצרים אחרים אשר דורשים קשיחות נאותה, מחיר זול ושימוש בצבעים רבים. כמו כן, משמש החומר ל[[בידוד תרמי]] ולכן משתמשים בו לייצור מכלים ל[[נוזל]]ים.

לעומת [[ABS (פלסטיק)|ABS]] גמישותו פחותה, וכן עמידותו לאורך זמן.

בישראל, נפוץ יותר השם '''קלקר''', על פי שמו של מפעל "קל-קר עין כרמל" בקיבוץ [[עין כרמל]], אשר מייצר מוצרי פוליסטירן מאז 1967. שם זה כרוך בשמו של אחד המוצרים הראשונים של החברה - ג'ריקן פלסטיק העטוף בפוליסטרין מוקצף ע"מ [[בידוד תרמי|לבודד]] את המים מהתחממות.

[[קובץ:Polystyrene formation.PNG|מרכז|ממוזער|500px|תהליך יצירת השרשרת הפוליסטרנית]]

 

==קישורים חיצוניים==