|
|
|
==זרמים של וו שו והיסטוריה עתיקה==
שאולין צ'ואן, וודאנג צ'ואן, אמיי פאי, קונלון פאי ועוד. סגנונות פנימיים: טאי ג'י צ'ואן, בה גואה ג'אנג, שינג אי צ'ואן.
==שאולין צ'ואן==
==וו שו בתקופה המודרנית==
[[קובץ:jibengong.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ג'י בן גונג - תרגול בסיסי בוו שו מודרני]]במאות ה-16-1716–17 עם ירידה בחשיבות של לחימה פנים מול פנים ועלייה בשימוש של נשק חם התפתח התחום התחרותי. כל זה הביא במאה ה-19 לדעיכה של אמנויות הלחימה בצורתם המסורתית. תכונות ייחודיות של אמנויות לחימה סיניות כמו הדגשה של פיתוח האנרגיה הפנימית, תכונות רוחניות ונפשיות, השפעה חיובית במיוחד על הבריאות גרמו להתחדשות שלהם בתקופה המודרנית. צורך באומנויות כאלה בדרכם הישנה אפילו בתור הגנה עצמית אינה קיימת יותר בחברה. לוחמים שנוצרו בשיטות האימון של וו-שו מסורתי לא היו מתקבלים בחברה מערבית חוץ מיחידות בודדות של הקומנדו הצבאי או בכוחות המשטרה המיוחדות. כמעט ולא קיימת דרישה לאנשים כאלה היום, והם אינם מוערכים כמו פעם. אומנם, אמנויות לחימה מאפשרות לפתוח בפני האיש המודרני את העולם החסר של רוחניות והתפתחות העצמית המעשירות את חייו ואלה הן התכונות המודגשות היום באימוני וו-שו.
==או שו בישראל==
|
