שיירת ניצנים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
==אחרי הקרב==
במשך למעלה משש שעות (מרגע ההיתקלות בשעה 09:30 ועד לחילוץ ב-15:30) ניהלו שבעת הלוחמים הנצורים במשוריין קרב הגנה נגד עשרות ערבים שהתבצרו במחנה חסה, כשהם יורים באופן חסכוני ופוגעים בערבים רבים. גיבור היום היה ללא ספק מפקד הכוח הנצור, שמעון בן יהודה שידע לשלוט באנשיו בקור רוח. 30 שנים לאחר הקרב, סיפר שמעון לעודד נגבי שהרגעים הנוראיים והקשים ביותר היו כאשר נוכח '''פעמיים תוך ארבע שעות שנוטשים אותו בעיצומו של קרב'''. בקרב נפלו ארבעה לוחמים ישראליים, ונפצעו חמישה. עשרה לוחמים ערבים נהרגו, וכ- 20 נפצעו.{{הערה|דו"ח גדוד 11 (51) למפקדת גבעתי מיום 21.3.1948}} שני המשוריינים שנותרו תקועים בבוץ, חולצו ונלקחו שלל למפקדתו של טארק בי אל-אפריקי ב[[אשקלון#אל-מג'דל|מג'דל]] כשהמון תושבים מתגודדים סביבם מלאי התלהבות.
שלושה חיילים צוינו לשבח על ידי מג"ד 53, ביניהם המפקד, '''שמעון בן יהודה'''. מפקד הגדוד יצחק פונדק קיבל מהקמב"ץ, נחמן ניר, דו"ח שקרי על הפעולה; הדו"ח הטיל את אשמת כישלון החילוץ בניסיון הראשון על המ"פ, שלמה קריזל{{הערה|ספר "גדוד 53 הפרברים תש"ח" ע' 102}}. בשל מסקנות הדו"ח הדיח המג"ד את מפקד הפלוגה. רק כעבור 55 שנים התברר למג"ד שלא המ"פ היה אשם באי החילוץ אלא הקמב"ץ נחמן ניר. פונדק הודה ששגה כאשר לא הדיח בעקבות האירועים את הקמב"ץ, נחמן ניר, ואפשר לו להמשיך לטפס בסולם הפיקוד (ניר התמנה מאוחר יותר למג"ד).
| |||