הבדלים בין גרסאות בדף "רפה"

נוספו 31 בתים ,  לפני 4 שנים
{{לשכתב}}
({{לשכתב}})
תגית: הוספת תבנית לשינויים בערך
{{לשכתב|ניסוח לקוי}}
[[קובץ:Aleppo Codex Joshua 1 1.jpg|ממוזער|300x300px|הרפה מופיע רבות בכתב יד כתר ארם צובא. בשורה הראשונה בתמונה הזאת הוא מופיע באותיות יוד (במילה ו'''י'''הי), תי"ו (במילה מו'''ת''') ועל האותיות בי"ת ודל"ת גם יחד (במילה ע'''בד''').{{הערה|[[אהרן בן משה בן אשר]] שמסר וניקד את הכתר, כתב פעמים רבות קו רפה משותף לשתי אותיות. לעיתיםלעתים משמעות הרפה ביחס לכל אות שונה. היינו, קו בודד/ סימן גראפי אחד, מציין שתי משמעויות שונות}}]]
'''רָפֶה''' הוא מונח בעברית שלו מספר משמעויות שונות.
 
== רפה כסימן דקדוקי גראפי ==
המשמעות הנפוצה ביותר כיום למונח רפה, מתייחסת לאותיות [[בג"בגדד כפתכפ"ת]], להן שתי צורות היגוי; אחתהאחת קשה (סותמת/פוצצת) ומסמנים אותה עם נקודה בתוך האות (ומשמעותה [[דגש קל]]), והשנייה היגוי רפה (חוכךחוככת), ובלשון הגמרא היגוי מוארך {{הערה|למשל, מאמר הגמרא בברכות: "צריך '''להאריך''' באחד, שכל המאריך באח'''ד''' מאריכין לו ימיו" - פירושו שיש להגות את האות ד' המסיימת את המילה אח'''ד''', כאות ד' רפה = הגייה מוארכת (כמו '''the''' באנגלית).}}. היום מובחנת אות בגדבג"ד כפתכפ"ת רפה, בכך שהיא לאאינה מסומנת בנקודה. בעבר סימן הרפה היה קו אופקי ישר מעל האות הרפה. למשל: פֿ.
 
במשמעות הגראפית, סימן ה'''רָפֶה''' הוא אחד מ[[סימן דיאקריטי|הסימנים הדיאקריטיים]] ב[[אלפבית עברי|כתב העברי]].
בעבר, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) הייתה יכולה להיות משמעות אחרת, ולא רק סימן הבחן לכך שהאות היא רפה (אינה דגושה ב[[דגש קל]]).
 
רישום סימן הרפה מסיבה אחרת (שניה): בעלי המסורה השתמשו בסימן הרפה, לסימון אות שאינה נהגית, למשל [[אם קריאה]].
 
בתמונה למעלה משמאל, האות א' במילים וי'''א'''מר ו- ל'''א'''מור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר), פותח באות א', וכדי שהקורא ידע שלא מבטאים את האות א', רשם המסרן את סימן הרפה מעל האות א', לומר שמדובר בא' שאינה נשמעת (א' נחה/ א' מאמות הקריאה, - כלומר שיש לומר/להגות את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).
בפיסקה זו מדובר על שימוש במונח רפה, ולא סימון גראפי כלשהו:
 
בעלי המסורה והמדקדקים המסורתיים, השתמשו במונח רפה - לאו דוקא כמונח ייחודי לצורה המוארכת (בלשון הגמרא) של אותיות בגד כפת (הגייה חוכחת חוככת/רפה של אותיות בגד כפת).
 
המונח רפה אצל בעלי מסורה (= בהערות מסורה), מבטא מספר אפשרויות של שימוש במונח רפה, לסוגים שונים של מקרים:
 
סוג ראשון: כאשר אות מאותיות טס שקץ נוזלים, ראויה להידגש בדגש חזק - והיא לא נדגשת, בעיקר באותיות המנוקדות בשווא. למשל, על האות נ' בפסוק וַיְקַ'''נְ'''אוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר (בראשית לז, יא), נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה), בגלל בניין הפיעל (ויפעלו - כמו ויש'''ב'''רו, ויס'''פ'''רו, וכפי שהפעל קנא בא בדר"כ באות נ' דגושה). כדי שהקורא ידע למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה {{הערה|זה המצב התקני הנכון, אך לעתים לא הבינו מעתיקי כתב היד את משמעות הערת המסורה, ומהעתקה להעתקה חלו שיבושים. כך יש כתבי יד בהם לעיתיםלעתים סומן העיגול מעל המילה הלא נכונה. לדוגמה, בפסוק ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, בנוגע להערת המסורה "סימן לא תקיפו" שלא היה ברור לאיזה מקף, או יותר נכון לאיזה היעדר מקף, מתייחסת הערת המסורה בפסוק זה.}}.
 
הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה מימין, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או שיש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.
 
לעומת זאת, במילים שבאות פעמים רבות במקרא, כגון ו'''י'''הי, וי'''ק'''חו, ה'''ל'''לויה - לא תהא הערת מסורה "רפה", למרות שהן ראויות להידגש בדגש חזק. זאת, בגלל ריבוי המופעים של המילים האלה, ולעיתיםולעתים רבות אף לא מסומן קו הרפה.
 
סוג שני: אות מ' שוואית בכל הטיות בנייני המפעל המפועל שכולם רפים {{הערה|למעט זאת תהיה תורת ה'''מ'''צורע - וסימנך בדד ישב מחוץ למחנה.}}. למשל הֵ֗ם הַֽ'''מְ'''דַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם (שמות ו, כז), וְהָיָ֗ה בְּכׇל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַ'''מְ'''קֻשָּׁרוֹת֒ (בראשית ל, מא), לְדָוִ֨ד '''׀''' בָּ֘ר֤וּךְ יְהֹוָ֨ה '''׀''' צוּרִ֗י הַֽ'''מְ'''לַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה (תהילים קמד, א) וכו'. בעלי המסורה קראו לאות מ' הזו, מ' רפויה.