טייסת 102 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הייתה, \1ייחודי, ייעודי
שורה 22:
באפריל [[1966]], ערב [[יום העצמאות]], נחתם הסכם עם [[ארצות הברית]] לרכישת מטוסי סקייהוק. הוחלט למקם את המטוסים בשתי מסגרות: [[טייסת 109|טייסת "העמק"]], שהפעילה עד אז את מטוסי ה[[מיסטר]] וטייסת חדשה - טייסת "הנמר המעופף". הצורך באספקת המטוסים לחיל-האוויר קיבל משנה תוקף נוכח אבידות המטוסים במלחמת ששת-הימים והטלת [[האמברגו הצרפתי על ישראל]].
 
ב-[[29 בדצמבר]] [[1967]] הגיעה ל[[נמל חיפה]] אונייה עליה היו 4 מטוסי הסקייהוק הראשונים, מדגם H, שזכו לכינוי "עיט". הגעתם סימלה את סיומו של העידן הצרפתי בחיל-האוויר שנמשך למעלה מתריסר שנים ותחילתו של העידן האמריקאי שנמשך עד היום. הטייסת נפתחה ב-29 בדצמבר 1967 כטייסת העיט השנייה בחיל-האוויר. בהתחלה פעל גרעין ההקמה של הטייסת במסגרת טייסת "העמק". מטוסי הטייסת הראשונים נקלטו בטייסת ב-[[13 ביוני]] [[1968]]. הטיסות החלו כמה ימים אחר-כך וטיסות ההסבה הראשונות יצאו לדרך באותו החודש. מפקד הטייסת הראשון היה יוסי שריד. בתחילה פעלה הטייסת מ[[בסיס חצור]], ומאוחר יותר, במהלך [[מלחמת ההתשה]], עברה ל[[בסיס חצרים]]. למעבר זה קדם קורס הסבה בו השתתפו טייסים ותיקים, ביניהם טייסי מילואים שזכו להערכה על פועלם במלחמת ששת הימים. חלקם הפכו במהרה למובילים הבולטים בטייסת. היתההייתה זו יזמה של מפקד הטייסת והיא אומצה מאז בחיל.
 
הגיחה המבצעית הראשונה הייתה תקיפה ב[[ירדן]]. שישה מטוסים הטילו חמש [[פצצה|פצצות]] של 250 ק"ג. ב-[[17 ביוני]] [[1969]] הועברה הטייסת מבסיס חצור לבסיס חצרים והפכה לטייסת הקרב הראשונה בבסיס שאינה חלק מ[[בית הספר לטיסה]]. ב[[מלחמת ההתשה]] פעלה הטייסת בארבע גזרות לחימה ([[מצרים]], [[סוריה]], ירדן ו[[לבנון]]). ב-[[3 בספטמבר]] [[1970]] עברה הטייסת לבניין החדש בו היא נמצאת עד היום. ביום הראשון ל[[מלחמת יום הכיפורים]] סייעה הטייסת לכוחות הקרקעיים בגזרת [[תעלת סואץ]]. ביום קרב זה איבדה הטייסת שלושה מטוסים. אהוד סדן הצעיר נהרג. ישי קצירי נפל בשבי המצרי ומתי קרפ נפצע וחולץ על ידי כוחות צה״ל. מטוס נוסף נפגע מטיל נ.מ. והונחת בהצלחה בחצרים. בימים הבאים תקפה הטייסת כוחות שריון ואתרי טילים הן בגזרה הסורית והן בגזרה המצרית. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת קרוב ל-1000 גיחות ונפגעה קשה: 7 טייסים נהרגו, 5 נפלו בשבי ו- 17 ממטוסיה אבדו. בימיה הקשים פיקד על הטייסת סא"ל אורי שחר. אחד המטוסים שאבדו היה עיט דו-מושבי.
שורה 28:
במאי [[1976]] החלה הטייסת לקלוט את מטוסי העיט מדגם E מטייסת "נשר הזהב", המטוסים היו ממוכשרים במערכות אלקטרוניות מתקדמות. במארס [[1978]] פעל צה"ל ב[[דרום לבנון]] ב[[מבצע ליטני]]. מטוסי חיל האוויר נטלו חלק בתקיפות וסיוע לכוחות הקרקעיים. הטייסת השתתפה במבצע במשימות תקיפה. בחודש אוקטובר [[1981]], סיים הקא"ם (קורס אימון מתקדם) בטייסת "נשר הזהב" את טיסותיו, בגלל מעבר הטייסת ל[[בסיס רמון|בסיס "רמון"]] שב[[נגב]]. בתקופת המעבר שימשה טייסת "נמר המעופף" כטייסת גיבוי לקא"ם, עד חידוש הטיסות של טייסת "נשר הזהב" במשכנה החדש.
 
הטייסת הפכה במרוצת השנים להיות טייסת רב תכליתית, אשר קיבלה משימות קרביות, הדרכתיות, משימות יעודיותייעודיות בתחום הל.א. וכמו כן משימות תצפית, הנרה ופיזור כרוזים. מכלול זה הפך אותה ליחודיתלייחודית.
 
ב[[מבצע שלום הגליל]] ביצעה הטייסת בעיקר גיחות סיוע, והשתתפה גם במספר גיחות הפצצה. במהלך השנים שלאחר המבצע, בשל יכולתו של העיט לשהות זמן רב באוויר, המשיכה הטייסת לבצע גיחות רבות. היא הרחיבה במקביל את פעילותה האלקטרונית המיוחדת ואת משימות ההדרכה. לשם תכליות אלה הצטיידה הטייסת במספר רב של מטוסי עיט דו-מושביים.