הבדלים בין גרסאות בדף "בגרט הרביעי, מלך גאורגיה"

מ
מ (הסבת תג ref לתבנית:הערה (דיון))
'''בַּגרַט הרביעי''' (ב[[גאורגית]]: '''ბაგრატ IV'''; {{תאריך משולב}}) מ[[בית בגרטיוני]] היה [[מלך]] [[הממלכה הגאורגית המאוחדת]] משנת [[1027]] ועד למותו בשנת [[1072]]. בגרט הצליח לחזק את עצמאות ממלכתו, על אף הבעיות הפנימיות החמורות והאיומים החיצוניים.
== חייו ==
בגרט היה בנם של [[גיאורגי הראשון, מלך גאורגיה|גיאורגי הראשון]] ו[[מרים מוספוראקאן]], בתו של [[סנכרים השני, מלך וספוראקאן|סנכרים השני]] מלך [[ארמניה]]. בשנים [[1022]]–[[1025]] הוחזק הנסיך בגרט כבן ערובה בידי [[האימפריה הביזנטית]], בעקבות תבוסתו של אביו גיאורגי ב[[הסכסוך הביזנטי-גאורגי#מלחמת גיאורגי הראשון כנגד בסיליוס השני|מלחמה הגאורגית-ביזנטית]]. בשנת [[1025]], ממש לפני מותו של ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר הביזנטי]], [[בסיליוס השני בולגרוקטונוס|בסיליוס השני]], בדצמבר של אותה שנה, ובהתאם ל[[הסכם שלום|הסכם השלום]] בין בסיליוס לגיאורגי, הוחזר בגרט לגאורגיה. הקיסר שירש את בסיליוס, [[קונסטנטינוס השמיני]], החליט להחזיר את בגרט ל[[קונסטנטינופול]], אולם השליח ששלח להחזיר את בגרט חזר בידיים ריקות. כתוצאה מכך התערערו היחסים בין [[האימפריה הביזנטית]] לממלכה הגאורגית. היחסים הידרדרו ביתר שאת לאחר שהתגלתה הקנוניה שארגן השליט של [[וספוראקאן]] (Վասպուրական) {{הערה|'''[[וספוראקאן]]''' (Վասպուրական) – פרובינציה וממלכה [[ארמניה|ארמנית]], שנכבשה על ידי [[האימפריה הביזנטית]]}} ובמעורבות, לכאורה, של גיאורגי. האחרון מצידו התכונן במרץ לנקום על תבוסתו לביזנטים, אבל מת באופן פתאומי ב-[[16 באוגוסט]] [[1027]], ובגרט ירש אותו בהיותו עדיין בן 9 שנים. אימו, מרים מוספוראקאן, מונתה לפיכך ל[[עוצר (שליט)|עוצרת]] הממלכה.
 
הקיסר הביזנטי החדש, קונסטנטינוס השמיני, סירב להכיר בזכותו של בגרט לכס המלוכה, וב-[[1029]] שלח את צבאו להלחם בממלכה הגאורגית. חבורת אצילים רבת עוצמה בהנהגתו של הטוען לכתר, דמטרה מארטאנוג'י, דודנו של בגרט, בתמיכת הביזנטים, מרדו כנגד מרים ובגרט. מרד שנמשך עד למותו של קונסטנטינוס השמיני בשנת [[1030]]. עם מותו של האחרון ניהלה מרים משא ומתן על הפסקת אש עם יורשו של קונסטנטינוס, [[רומנוס השלישי]]. בסופו של דבר השיא ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר החדש]] את אחייניתו הלן לבגרט, והבטיח לו את התואר הביזנטי, "קורופלאטס", והכיר בו כ"מלך ה[[גאורגים]] וה[[אבחזים]]". הלן נפטרה זמן קצר לאחר מכן ב[[כותאיסי]], ובגרט נישא לנסיכה ה[[אלאנים|אלנית]], [[בורנה מאלניה]], אחותו של [[צאר]] {{הערה|שליטי [[ממלכת אלניה]], שהתקיימה ב[[צפון אוסטיה - אלניה|צפון אוסטיה]], נקראו בתואר "צאר"}} [[ממלכת אלניה]], [[דורגולל הגדול]]. מותה של אשתו הראשונה הביא גם לסופה של ההתקרבות הקצרה בין הממלכה הגאורגית לאימפריה הביזנטית.
 
בשנת [[1032]] מרד טוען אחר לכתר, דמטרה, אחיו למחצה {{הערה|דמטרה היה בנו של [[גיאורגי הראשון, מלך גאורגיה|גיאורגי הראשון]] ואלדה ה[[אלאנים|אלנית]]}}, ב[[אנקופיה]] שב[[אבחזיה]]. בגרט הביס אותו, אבל לא הצליח למנוע את אובדן מצודת אנקופיה, שהועברה ל[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]] בידי הנסיך המורד.
{{הסכסוך הביזנטי-גאורגי}}
משלב זה התמקד בגרט ב[[טביליסי]] שהוחזקה על ידי ה[[אמיר]] של [[אמירות טביליסי]], [[ג'עפר השלישי, אמיר טביליסי|ג'עפר]] ([[1032]]–[[1046]]), ונערך למערכה באמיר. בתקופה זו זרע בגרט את זרעי הסכסוך עם מצביאו, [[ליפריט הרביעי, דוכס קלדקארי|ליפריט]] [[ליפריטים|בר'וואשי]] מ[[דוכסות קלדקארי|קלדקארי]], שהיה [[פאודליזם|בעל אחוזה]] רב עוצמה.
 
בסוף המערכה על טביליסי שהחלה בשנת [[1037]] ונמשכה שלוש שנים, בשנת [[1041]], המלך, בעצת יריביו של ליפריט, חתם על [[הסכם שלום]] עם ה[[אמיר]] [[ג'עפר השלישי אמיר טביליסי|ג'עפר השלישי]] ([[1032]]–[[1046]]), יריב מושבע של הדוכס. כנקמה סייע ליפריט למרד של הטוען לכתר, אחיו למחצה של בגרט, דמטרה {{הערה|דמטרה היה בנו של [[גיאורגי הראשון מלך גאורגיה|גיאורגי הראשון]] ואלדה ה[[אלאנים|אלנית]]}}, לנסות ולתפוס את כס המלוכה. אבל מאמציו עלו בתוהו, והוא נאלץ לסיים את פעולות האיבה כנגד בגרט, להותיר את בנו כבן ערובה למלך. מאידך הוא קיבל את התואר "הדוכס גדול של [[כארתלי]]".
 
בשנת [[1045]] ויתרו ה[[ארמנים]] על [[עיר בירה|בירתם]], [[אני (ארמניה)|אני]] (Անի) לטובת בגרט הרביעי במטרה להגן על העיר מפני תוקפנות ביזנטית אפשרית. המלך השתלט על העיר והתקדם לעבר אנקופיה, שהייתה בשליטת [[האימפריה הביזנטית]]. למרות זאת ויתר בגרט תוך זמן קצר על המערכה כנגד הביזנטים ופנה לתקוף את טביליסי שוב. הוא הצליח להיכנס ל[[ערי גאורגיה|עיר]], אבל נתקל בהתנגדות נואשת של חיל המצב הערבי בפרבר המבוצר, [[איסאני]].
 
בשנת [[1046]] ניצלו הביזנטים את המערכה בטביליסי, באו בברית עם אויביו הישנים של בגרט, הדוכס ליפריט בר'וואשי, [[גאגיק, מלך קאחתי|גאגיק]] מלך [[ממלכת קאחתי-הרתי]] והמלך הארמני של [[ממלכת טאשיר-דזוראגאט]] {{הערה|'''ממלכת טאשיר-דזוראגאט''' - ממלכה [[ארמניה|ארמנית]], שנשלטה על ידי ענף צעיר של ה[[המוצא של שושלת בגרטיד|בגרטידים]] הארמנים, [[שושלת בגרטוני]], בשנים [[1079]]-[[המאה ה-13|המאה השלוש עשרה]]}}, [[דוד אנהור'ין]] ([[989]]–[[1048]]) {{הערה|נקרא גם "דוד חסר המולדת"}}, ופלשו לגאורגיה. ליפריט הצליח להחזיר את בנו והזמין את דמטרה לשבת על כס המלוכה. אלא שדמטרה נהרג בתחילת המערכה. למרות זאת המשיך ליפריט להילחם וכבש את מצודת [[ארטנוג'י]], הביס את חיילי בגרט, יחד עם שכירי החרב ה[[ויקינגים]] ב[[קרב סאסירתי]], והכריח אותו לסגת למערב גאורגיה.
 
שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת [[1048]], נתפס [[ליפריט הרביעי, דוכס קלדקארי|ליפריט]] בידי ה[[סלג'וקים]] במהלך המלחמה הביזנטית-סלג'וקית. בגרט ניצל את המצב, השתלט על ה[[ערי גאורגיה|עיר]] [[אופליסציחה]], שבה את משפחתו של ליפריט והשתלט על טביליסי. בשנת [[1051]] שחררו הסלג'וקים את ליפריט, וזה חזר לגאורגיה עם כוח ביזנטי חדש והשתלט על [[מזרח גאורגיה]]. כשהוא מובס וחושש מהתפוררות ממלכתו, שם בגרט את פעמיו ל[[קונסטנטינופול]], וניהל משא ומתן על [[הסכם שלום]]. בהיעדרו הפך ליפריט לשליט בפועל על הממלכה בהצהירו על עצמו כ[[עוצר (שליט)|עוצר]] לבנו של בגרט הרביעי, [[גיאורגי השני, מלך גאורגיה|גיאורגי]], היורש העתידי של בגרט הרביעי. לאחר שלוש שנים של משא ומתן מתיש הצליח בגרט להבטיח את הנייטרליות של ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר הביזנטי]] וחזר לגאורגיה כדי להחזיר לעצמו את השליטה בממלכתו. בשנת [[1059]] הכריח בגרט את ליפריט לצאת לגלות, ותקף את [[אר'סרתן הראשון, מלך קאחתי|אר'סרתן הראשון]], מלך [[ממלכת קאחתי-הרתי]], שפרשה מהממלכה עוד בימי אביו, שהתהדר בתואר "מלך ה[[קאחים]] וה[[ראנים]]" ([[קאחתי]] ו[[הרתי]]).
בשנת [[1064]] עמד בגרט בפני בעיה, כאשר ה[[סלג'וקים]] בראשות [[אלפ ארסלאן]] פשטו על ה[[:קטגוריה:גאורגיה: מחוזות היסטוריים|מחוזות]] הדרומיים של גאורגיה ובזזו אותה. האיום הסלג'וקי המשותף הביא את הקיסר הביזנטי [[קונסטנטינוס העשירי]] ([[1006]] - [[1067]]) ובגרט לחתום על [[הסכם שלום]] בשנת [[1065]]. כדי לחזק את הברית, נישאה [[מריה מאלניה|מריה]], בתו של בגרט, בשנת [[1066]], לנסיך הביזנטי, [[מיכאל השביעי דוקסוס|מיכאל]], היורש המיועד של הקיסר הביזנטי. שנה לאחר מכן חיזק בגרט את ההגנה על הגבולות הדרומיים של הממלכה, על ידי כיבוש מחדש של המצודה הארמנית [[סמשווילדה]], שבדרום גאורגיה. בשנת [[1068]] שיגר ארסלן את המשלחת השנייה כנגד גאורגיה, שבזזה מספר מחוזות בדרום גאורגיה. למרות זאת סירב בגרט להיכנע לתביעת הסולטאן הסלג'וקי להעלות לו מס שנתי. ארסלן עזב את גאורגיה אך השאיר את [[טביליסי]] ואת [[רוסתווי]] בידי בעל בריתו, ה[[אמיר]] [[פדלון השלישי, אמיר גנג'ה|פדלון השלישי]] והחזיר את [[אר'סרתן הראשון, מלך קאחתי|אר'סרתן הראשון]] לכס המלוכה ב[[קאחתי]]-[[הרתי]].
 
ביולי [[1068]] מחץ בגרט את 33,000 חיילי חיל הפרשים של פדלון בעמקי [[כארתלי]], כבש בחזרה את [[טביליסי]] והותיר אותה ב[[אמירות טביליסי|שליטת מוסלמית]] תחת תנאי [[וסאל]]יות. ההתקפה השנייה של פדלון גרמה לו למכה קשה: הצבא הגאורגי-[[חבל אוסטיה|אוסטי]], תחת הנהגתו של ה[[גיאורגי השני, מלך גאורגיה|נסיך גיאורגי]], היורש המיועד של בגרט, הביס את האויבים בצורה מוחלטת, ובזז את [[גנג'ה]] {{הערה|כיום ב[[אזרבייג'ן]]}}.
 
בגרט הרביעי, "מלך הגאורגים והאבחזים", נפטר ב-[[24 בנובמבר]] [[1072]] ב[[כארתלי]], ונקבר ב[[מנזר צ'קונדידי]]. בנו, [[גיאורגי השני, מלך גאורגיה|גיאורגי השני]], ירש אותו.